שבת, פרק ב', משנה ב'. משנה זו ממשיכה את הדיון שפתחנו בו במשנה הקודמת: אילו שמנים כשרים ואילו פסולים לשמש להדלקת נרות שבת.
"אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב":
המשנה פותחת בעניין שכבר נזכר במשנה הקודמת - שמן שרפה, והוא שמן של תרומה שנטמאה ודינה להישרף. אין שורפין אותה ביום טוב, ומשום כך אין מדליקין בה ביום טוב. בכך מתבאר טעמה של ההלכה שנשנתה במשנה הקודמת, שאין להשתמש בשמן שרפה להדלקת נרות שבת.
וכך הוא הטעם שמאחורי אותה הלכה, לפי שתי הדעות שנאמרו בה:
לדעה אחת, המשנה הקודמת עסקה במפורש בערב שבת שחל ביום טוב, שהרי אין שורפין קודשים טמאים ופסולים ביום טוב.
לדעה השנייה, המשנה עסקה בכל ערב שבת, מחמת גזירה משום ערב שבת שחל ביום טוב.
בין כך ובין כך, משנתנו מפרשת ומבארת את שלמדנו קודם לכן: הטעם שאין שמן שרפה יכול לשמש להדלקה הוא משום שאין מדליקין בו ואין מכלים אותו ביום טוב.
דעת רבי ישמעאל - "אין מדליקין בעיטרן":
רבי ישמעאל אומר: "אין מדליקין בעיטרן". העיטרן הוא תוצר לוואי של זפת, וריחו רע, ואין להדליק בו מפני כבוד השבת. חוששים שמא ייצא אדם מביתו מחמת הריח הרע, ולא ירצה לשבת בסמוך לנרות.
שיטת חכמים:
חכמים חלקו עליו ו"מתירין בכל השמנים", ואלו הם:
"בשמן שומשמין" - שמן של שומשום.
"בשמן אגוזים" - שמן של אגוזים.
"בשמן צנונות" - שמן של זרעי צנון.
"בשמן דגים" - שמן של דגים.
"בשמן פקועות" - מין אבטיח שמזרעיו מפיקים שמן.
"בעיטרן" - אף שאין ריחו נעים, חכמים מתירים אף אותו.
"בנפט" - החומר הנקרא נפט.
שיטת רבי טרפון:
רבי טרפון אומר: "אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד" - ולא כדעת חכמים, שהתירו להשתמש אף בשאר השמנים.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב, ובכך מתבאר טעם האיסור שנשנה במשנה הקודמת; כי לדעת רבי ישמעאל אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת, מחמת ריחו הרע; כי חכמים מתירים את כל השמנים - שומשמין, אגוזים, צנונות, דגים, פקועות, עיטרן ונפט; ואילו רבי טרפון מצריך שמן זית בלבד.