שבת, פרק ט"ו, משנה ב'. במשנה הקודמת למדנו שישנם קשרים קבועים שהקושרם חייב עליהם - כקשר הגמלים וכקשר הספנים. כנגדם פותחת משנתנו: "יש לך קשרים שאין חייב עליהן כקשר הגמל וכקשר הספנין" - ישנם סוגי קשרים שאינם דומים לאותם קשרים, ואין חייבים עליהם.
ביאור הגמרא - למה מתייחסת המשנה:
המשנה עצמה אינה מביאה דוגמאות, והגמרא היא המבארת: הכוונה לקשרים שנעשו לפרק זמן מסוים ולא לתמיד. מאחר שאינם קבועים, אין חייבים עליהם מן התורה, אך מאחר שהם עומדים לזמן מה, אסורים הם מדרבנן.
דוגמה לכך: הקשר שבו קושרים את החבל אל הטבעת שבאף הגמל, או קשירת החבל אל הטבעת שבספינה כדי לקשרה בנמל לתקופה מסוימת. קשר זה עומד לזמן מוגבל, אינו קבוע, ולפיכך אינו חיוב מדאורייתא אך אסור מדרבנן.
קשרים המותרים אפילו לכתחילה:
מכאן מונה המשנה קשרים שמותר לקושרם בשבת אף לכתחילה, שכן דרכם להיקשר ולהיפתח בקביעות:
"קושרת אשה מפתח חלוקה" - קשירת פתח החלוק.
"וחוטי סבכה" - החוטים והרצועות היוצאים מכיסוי הראש.
"ושל פסיקיא" - הקשרים הנקשרים בחגורת הלבוש התחתון.
"ורצועות מנעל וסנדל" - רצועות הנעל והסנדל.
"ונודות יין ושמן" - נאדות היין והשמן היו עשויים עור, ופיהם נסגר ונקשר. החידוש שמשמיעה המשנה: אף על פי שיש בהם שני קשרים, ואפשר להוציא את היין או את השמן בפתיחת אחד מהם בלבד, והיינו עשויים לחשוש שהשני יישאר קשור בקביעות - בכל זאת מותר לפותחם, משום שהדרך הרגילה היא לפתוח את שניהם.
"וקדרה של בשר" - הוא הדין בסיר של בשר, שנהגו לקשור פיסת בד על פיו כדי לשמור על חומו. אף שניתן להוציא את האוכל בלא להתיר את הקשר, מאחר שרגילים להתירו אין זה קשר של קיימא, ומותר לפותחו בשבת.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: "קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא" - מותר לקשור חבל בפתח המכלאה או הרפת כדי שלא תצא הבהמה. אף כאן יש חידוש: אפשר להתיר צד אחד בלבד, ואף על פי כן, מאחר שרגילים להתיר את הקשר, מותר לקשור קשירה מעין זו בשבת.
קשירת דלי - במה מותר ובמה אסור:
המשנה אומרת: "קושרין דלי בפסיקיא" - הרואה דלי בסמוך לבאר, מותר לו לקושרו בחגורה, שכן אין אדם מניח את חגורתו שם בקביעות, מפני שהוא זקוק לה כחגורה להחזקת בגדיו. משום כך אין הקשר הנעשה בה קשר של קבע. אך "לא בחבל" - בחבל אסור, מחשש שמא ישאירנו שם.
רבי יהודה מיקל ומתיר לקשור אף בחבל. הגמרא מבהירה כי אף היתרו של רבי יהודה נאמר דווקא בחבל של גרדי (אורג), הזקוק לו לצורך אומנותו, ולפיכך אף הוא לא יניחנו שם בקביעות. חכמים גזרו על חבל של אורג משום חבל רגיל, ואילו רבי יהודה אינו גוזר גזירה זו. אך לדברי הכל, בחבל רגיל יש חשש שמא ישאירנו שם ויהיה קשר של קיימא.
כללו של רבי יהודה:
רבי יהודה אמר כלל: "כל קשר שאינו של קיימא - אין חייבין עליו". כל קשר העומד באופן זמני בלבד, אין חייבים עליו. זהו היסוד שמאחורי פסיקתו בחבל של גרדי המשמש לבאר: מאחר שאף חבל רגיל, כל עוד אינו נעשה לקביעות, אין חייבים עליו מן התורה - אין מקום לגזור על חבל של אורג משום חבל סתם.
לסיכום: במשנה זו למדנו את הצד השני של דיני הקשירה - קשרים שאין חייבים עליהם. תחילה קשרים העומדים לזמן מוגבל (כקשירת החבל בטבעת שבאף הגמל או בטבעת שבספינה), הפטורים מדאורייתא ואסורים מדרבנן; ולאחר מכן קשרים שדרכם להיקשר ולהיפתח בקביעות - פתח החלוק, חוטי הסבכה, הפסיקיא, רצועות מנעל וסנדל, נודות יין ושמן, קדרה של בשר וקשירה לפני בהמה - המותרים אף לכתחילה. עוד עמדנו על קשירת דלי בפסיקיא ולא בחבל, על מחלוקת רבי יהודה בחבל של גרדי, ועל הכלל הגדול: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו.