שבת, פרק י"ג, משנה ב'. משנה זו נכנסת אל פרטיו המדוקדקים של תהליך האריגה, ועל כן ראוי להקדים ולהכיר את אופן פעולתו של הנול. כדי לארוג פריט הלוך ושוב יש להבין תחילה שבנול פועלות שתי מערכות חוטים נפרדות:
השתי (באנגלית: warp) - מערך החוטים הפרוש על הנול עוד קודם לתחילת האריגה, וכולם מתוחים לכיוון אחד.
הערב (weft) - החוטים המועברים הלוך ושוב דרך חוטי השתי.
מנגנון הנירין:
מנגנון הנול בנוי משתי מסגרות. בכל מסגרת יורד לאורכה חוט או מוט, ובאמצע כל אחד מהם קבוע חור האוחז כל חוט שני מחוטי השתי. כאשר המסגרת מתרוממת, היא מעלה עמה כל חוט שני, ואז ניתן לשגר את חוט הערב בין החוטים ולהפוך את המסגרות, וכך נוצרת האריגה: פנים והחוצה, פנים והחוצה. שתי המסגרות הנפרדות פועלות זו כנגד זו, וכל אחת מהן אוחזת כל חוט שני בשתי.
"העושה שני בתי נירין בנירין":
ההלכה שבמשנה עוסקת במי שמעביר שניים מחוטי השתי דרך אותם חוטים האוחזים שבתוך המסגרת - החוטים המרימים את חוטי השתי. העברתם של שני חוטים אלו היא הקמת הנול, ועצם עשייתם של שניים בלבד נמנית עם שלושים ותשע המלאכות של שבת.
"בקירוס":
המשנה מוסיפה וכוללת חלק נוסף של מכשיר הנול: העברת שני החוטים דרך הקרס. הקרס היה פריט נוסף בנול, מעין מסרק. לאחר שחוטי הערב הועברו בתהליך האריגה והם מצויים כעת בין כל חוט שני, מעלה ומטה, מעלה ומטה, יש למשוך אותם ולהצמידם אל חלקו של הבד שכבר נארג. לצורך משיכה זו שימש הקרס, ואף העברת החוטים דרכו נחשבת מלאכה.
"בנפה, בכברה ובסל":
אף מלאכת אריגת הסלים בכלל זה. הנפה, הכברה והסל הם סוגים שונים של כלי קליעה שנעשו בתהליך של אריגה, שבו שוזרים את הקנים פנימה והחוצה. העושה כן חייב משום מלאכת האורג.
"והתופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות":
המשנה ממשיכה ומונה מלאכות נוספות: התופר שתי תפירות בבגד חייב. וכן הקורע בגד - ובלבד שקרע לצורך תפירת שתי תפירות, שדעתו לתפור לאחר הקריעה. במילים אחרות, אין זו קריעה שנעשית לשם הרס בלבד, אלא קריעה לתכלית בונה, כדי שהבגד ייתפר מחדש כראוי. אף היא נמנית עם המלאכות.
לסיכום: במשנה זו למדנו את פרטי מלאכת האריגה: הכרנו את מערכות השתי והערב ואת מנגנון הנירין שבנול; עמדנו על החיוב ב"שני בתי נירין" ובהעברת החוטים דרך הקרס; ראינו שאף קליעת נפה, כברה וסל בכלל מלאכת האורג; וסיימנו במלאכת התופר שתי תפירות ובקורע על מנת לתפור שתי תפירות.