שבת, פרק ז', משנה ב'. משנה זו היא האירוע הגדול של הפרק: היא המשנה העוברת על כל ל"ט המלאכות של שבת. פותחת המשנה ואומרת: "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת" - אבות המלאכות, הקטגוריות העיקריות של המלאכות בשבת, הן ארבעים פחות אחת, שלושים ותשע. ומה הן?
סדר עבודת הקרקע והכנת הפת:
"הזורע" - הנוטע. בכלל מלאכה זו: הנוטע שתיל, המרכיב, המכניס ענף לתוך הקרקע, המזמר והמשקה.
"והחורש" - וכן כל תיקון קרקע, כל מעשה שהוא עושה כדי לתקן את הקרקע. ואף שדרך העולם לחרוש תחילה ורק אחר כך לזרוע, ולכאורה נקטה המשנה שלא כסדר, באה המשנה ללמדנו שאף העושה חרישה שנייה לאחר הזריעה חייב משום חורש.
"והקוצר" - החותך צמח ממקום גידולו.
"והמעמר" - המאסף עצים או פירות ממקום גידולם ועושה מהם ערימה.
"הדש" - השובר ומוציא את הפרי או את התבואה מן המעטפת שגדל בתוכה באופן טבעי.
"והזורה" - הזורק לאוויר את תערובת התבואה והמוץ שגדלה בו, ובכך מפריד ביניהם.
"הבורר" - אף היא צורה של הפרדה, אלא שהיא נעשית בהוצאת אבנים, סלעים ועפר מתוך הגרעינים.
"הטוחן" - הטוחן את התבואה.
"והמרקד" - המנפה בנפה; אף זו הפרדה, אלא שהיא נעשית באמצעות כלי.
"הלש" - הלוקח קמח ומים ומחברם יחד.
"והאופה" - האפייה, וכן הבישול בכלל מלאכה זו.
קבוצה זו כולה קשורה לתהליך אחד: הכנת הפת.
סדר עשיית הבגד:
"הגוזז את הצמר" - הגוזז את צמרו של הכבש.
"המלבנו" - המלבין את הצמר.
"והמנפצו" - הסורק את הצמר.
"והצובעו" - הצובע את הצמר.
"והטווה" - הטווה את הצמר לחוט.
"והמיסך" - המעמיד את החוטים על הנול ומכינם לאריגה.
"והעושה שני בתי נירין" - בכלי האריגה יש שתי מסגרות, שתפקידן להגביה כל חוט שני כדי שניתן יהיה להעביר ביניהם את החוט הנארג. העברת החוטים דרך אותה מסגרת, דרך מה שנקרא בתי הנירין, היא מלאכה זו.
"והאורג שני חוטין" - האורג על ידי העברת הבוכיאר, שבו נתון החוט ההולך לכיוון השני.
"והפוצע שני חוטין" - לעיתים נדרש תיקון של בעיה או טעות באריגה. אם נקרע חוט באמצע והיה צורך לחברו שוב יחד, היו פותחים את שני החוטים ושוזרים אותם בחזרה יחד באצבעות.
"הקושר" - הקושר קשר, "והמתיר" - המתיר קשר.
"התופר שתי תפירות" - התופר שתי תפירות.
"הקורע על מנת לתפור שתי תפירות" - הקורע בגד לתכלית. אין זה מעשה הרסני בלבד, אלא קריעה לצורך, כדי שיוכל לתפור מחדש את שתי התפירות הטעונות תפירה.
סדר עשיית העור והקלף:
"הצד" - הלוכד צבי.
"השוחטו" - השוחט אותו.
"המפשיטו" - המפשיט את העור.
"והמולחו" - המולח את העור, שהיא אחד משלבי הכנת העור.
"והמעבד את עורו" - המעבד את העור. הגמרא מקשה שמולח ומעבד שניהם באמת אותו תהליך של הכנת העור, ולפיכך אומרת הגמרא שבמקום אחד מהם צריכה להימנות מלאכה אחרת - "המשרטט", שרטוט קו בעור בהכנה לחיתוכו.
"והממחקו" - שהיו מגרדים את העור ומסירים את השיער כדי להחליקו, בהכנת הקלף או כל צורה אחרת שבה עומדים להשתמש בעור.
"והמחתכו" - החותך את העור למידה מסוימת.
כתיבה, בניין, אש וגמר מלאכה:
"הכותב שתי אותיות" - הכותב שתי אותיות.
"והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות" - המוחק כדי להכין מקום לכתיבת שתי אותיות.
"הבונה" - הבונה מבנה.
"והסותר" - ההורס מבנה; אף היא צריכה להיות לצורך בנייה מחדש באותו אזור.
"המכבה" - המכבה להבה לצורך תיקון, כגון שמחרך דבר מה כדי להכינו להדלקה טובה יותר לאחר מכן.
"והמבעיר" - המצית אש.
"המכה בפטיש" - הנותן את המכה האחרונה, ובכלל זה כל גמר מלאכה בעשיית הכלי.
"המוציא מרשות לרשות" - המעביר חפץ מרשות אחת לחברתה: מרשות היחיד לרשות הרבים ולהיפך.
"הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת" - אלו הן המלאכות העיקריות, ארבעים פחות אחת, שלושים ותשעה אבות מלאכה.