שבת, פרק י"ז, משנה ב'. משנה זו עוסקת בקטגוריה של כלים הנקראים 'כלי שמלאכתו לאיסור' - כלי שהשימוש העיקרי שלו הוא לדבר הכרוך במלאכה.
הכלל בכלי שמלאכתו לאיסור:
אסור לטלטלו, אלא באחד משני אופנים:
לצורך גופו - כאשר האדם זקוק לחפץ עצמו לשימוש המותר בשבת (כגון ליטול רשמקול או רדיו ולהשתמש בו כמעצור לדלת).
לצורך מקומו - כאשר האדם זקוק למקום שבו מונח הכלי.
וכך נפסקה ההלכה למעשה.
לשון המשנה:
"נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזים" - הקורנס הוא פטיש, המשמש בדרך כלל לבנייה, ומותר לפצח בו אגוזים.
"קרדום לחתוך בו את הדבלה" - הקרדום הוא גרזן המשמש לחיתוך עצים, ומותר לחתוך בו עוגת תאנים.
"מגירה לגרור בה את הגבינה" - המגירה היא מסור, ואף שמשמש לצורכי בנייה, מותר לחתוך בו חתיכות גבינה.
"מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות" - המגריפה היא את, ומותר לאסוף בה מלוא המגריפה של תאנים יבשות.
"את הרחת ואת המזלג לתת עליו לקטן" - הרחת היא קלשון המשמש לזרייה, ולצדה המזלג. מותר להניח עליהם אוכל עבור ילד: למשל כשידיו טמאות והאוכל טהור, שהרי זו תרומה ואינו רוצה לגעת בה, או כשהילד נמצא בעברו השני של נחל וצריך להעביר לו את המאכל.
"את הכוש ואת הכרכר לנקוב בו" - הכוש משמש בתהליך טוויית הצמר, והכרכר בתהליך האריגה, ולשניהם קצה חד. מותר לנקוב בהם: כגון שרוצים להאכיל אדם פירות יער או תותים, ומרימים בהם את הפירות.
"מחט של יד ליטול בו את הקוץ" - מחט יד, שמותר להוציא בה בשבת קוץ שנתקע.
"ושל סקאים לפתוח בו את הדלת" - מחט של עושי שקים, שהיא גדולה בהרבה. כאשר אין מפתח וצריך לפרוץ מנעול, ניתן להיעזר בכלי חד וגדול מעט זה.
לסיכום: בכל המקרים הללו מדובר בכלי שמלאכתו לאיסור, שהשימוש העיקרי שלו הוא לדבר האסור בשבת, ואף על פי כן מותר ליטלו ולהשתמש בו לצורך דבר היתר.