משנה א' עוסקת בשיעורי ההוצאה בשבת: מהי הכמות המזערית של כל פריט שבהוצאתה מתחייב המוציא, ומי שעשה כן בשוגג חייב להביא קרבן. נפתח בשיעורו של המוציא יין.
שיעורי המשקים לחיוב הוצאה:
"יין" - השיעור הוא הכמות הנדרשת למזיגת כוס יין, כדוגמת כוס שאדם מברך עליה ברכת המזון או מקדש עליה. הגמרא מבארת ששיעור זה הוא רבע רביעית: כוס של ברכה שיעורה רביעית הלוג, ולפי שהיין שלהם היה חזק מאוד, רבע מן השיעור הזה - אחד חלקי שישה עשר של לוג - הוא השיעור שמתחייבים עליו בהוצאה בשבת.
"חלב" - כדי גמיעה, היינו הכמות שאדם ממוצע בולע בבליעה אחת.
"דבש" - הכמות שנהגו לתת כמשחה על שריטה: בין שריטה שנוצרה בגב הסוס או החמור מחמת שפשוף המשאות שנשא, ובין - לפי חלק מן הביאורים - פציעה בגב ידו או רגלו של אדם. אף שדבש מאכל הוא, ושיעור המאכלים בגרוגרת, מאחר שדרכו לשמש אף לצרכים רפואיים מחמירים בו, ואף אותה כמות מועטת נחשבת שיעור, כיוון שהוא משמש בדרך כלל גם למטרה זו.
"שמן" - הכמות הנצרכת לסיכת אבר קטן. באיזה אבר מדובר? הגמרא מבארת שהכוונה לאצבע הקטנה ביותר ולבוהן הרגל הקטנה ביותר של תינוק שזה עתה נולד, ונמצא שזו כמות זעירה ביותר.
"מים" - הכמות שהיו צריכים להוסיף לקילור, תרופה שהמים היו אחד ממרכיביה. אותה כמות היא השיעור לחיוב הוצאה בשבת.
"ושאר כל המשקין" - שיעורם ברביעית, רבע לוג.
"וכל השופכין" - אף הם ברביעית. ולאיזה צורך נזקקו למי שופכין? לעיתים ערבבו אותם בעפר כדי ליצור בוץ שנדרש לצורכי בנייה וכדומה, ונמצא שיש בהם שימוש.
התנא קמא מניח ששיעורים אלו נאמרו בסתם, כשאין האדם מפרש את כוונתו. אך אם פירש והוצרך לכמות קטנה אף מזו, מתחייב אף עליה.
שיטת רבי שמעון:
רבי שמעון חולק על כך ואומר: "כולן ברביעית" - בסתם, כשאין כוונה מסוימת, שיעורם של כל אלו ברביעית, וכל השיעורים הקטנים שנמנו אינם רלוונטיים. "ולא אמרו כל השיעורים הללו אלא למצניעיהן" - הכמויות המועטות שנמנו, כחלב כדי גמיעה וכיין רבע רביעית, לא נאמרו אלא במי שנוטל פריטים אלו ומצניעם למטרה זו ומייחדם לתכלית זו. המייחד אותם למטרה זו - אותה כמות מועטה נחשבת אצלו שיעור; ומי שאינו מצניע, אין הכמות הקטנה רלוונטית לגביו, ושיעורו ברביעית.
לסיכום: במשנה זו נמנו שיעורי המשקים לחיוב הוצאה בשבת - יין, חלב, דבש, שמן ומים, ושאר המשקין והשופכין ברביעית. לדעת התנא קמא אלו הם השיעורים בסתם, ואילו לדעת רבי שמעון שיעור כולם ברביעית, ולא נאמרו השיעורים המועטים אלא במצניעיהן, המייחדים את הפריטים לאותה מטרה.