שבת, פרק ב', משנה א'. משנה זו וכמה מן המשניות הבאות אחריה עוסקות במצוות הדלקת הנר בערב שבת. משנתנו פותחת ומונה סוגי חומרים שמותר להשתמש בהם כפתילות וסוגים שאין להשתמש בהם, וכן סוגי דלק המותרים בהדלקה וסוגים האסורים בה.
טעם האיסור, כמבואר בגמרא:
בפתילות: במיני הפתילות הנמנים במשנה אין האש נאחזת יפה, אלא כאילו מקפצת עליהן, ואין הבעירה קבועה. משאין הבעירה קבועה, קיים חשש שמא יבוא אדם בשבת להטות את הפתילה ולתקנה כדי להשיג בעירה טובה יותר, ונמצא עובר על איסור הבערה בשבת.
בשמנים: ישנם שמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה כראוי, ואין הבעירה יציבה. אף כאן עלול האדם לבוא לתקן את השמן כדי שיימשך בצורה יציבה יותר. מחמת חשש זה לא רצו חכמים שישתמש בחומרים אלו.
המשנה פותחת: "במה מדליקין ובמה אין מדליקין" - באילו חומרים מותר להדליק ובאילו אין להדליק? לשון ההדלקה מתייחסת הן לפתילות והן לשמנים. תחילה מונה המשנה את הפתילות.
הפתילות שאין מדליקין בהן:
"לא בלכש" - פתילה העשויה מחומר הגדל בעץ הארז, בין הקליפה לבין העץ.
"ולא בכוסן" - פשתן שלא סורק כראוי, ועדיין נותרו בו חתיכות קטנות ושבורות, ולפיכך אינו נדלק היטב.
"ולא בחלך" - סוג נחות של משי.
"ולא בפסילת שעל האידן" - חומר צמרירי הגדל בצמח הערבה, בין הקליפה או הקרום לבין העץ.
"ולא בפתילת המדבר" - מין עשב הגדל במדבר שהיו עושים ממנו פתילות, והוא ירוד עד שלא רצו להשתמש בו, מחמת החשש שמא יבוא בכך לידי חילול שבת.
ולבסוף, אצה הגדלה על פני המים - מין ירוק שהיו עושים ממנו פתילות, ואף בו אין להדליק מאותו הטעם.
השמנים וחומרי הבעירה שאין מדליקין בהם:
זפת.
שעווה - והמדובר בשעווה נוזלית; אך שעווה קשה, כפי שמשתמשים בה בימינו, מותרת.
שמן הבא מזרעי הדלעת.
שמן שריפה: זהו מונח המתאר שמן מכל סוג שנעשה בו דבר המחייב את שריפתו. מותר ליהנות ממנו, או לכל הפחות אחרים יכולים ליהנות ממנו, בהתאם לנסיבות, אך אין להשתמש בו כדלק לנר שבת.
הטעם לכך אינו נעוץ באיכות הבעירה - שהרי יכול הוא להיות דלק טוב בהחלט, ואף שמן זית. הבעיה אחרת היא: משנתנו מדברת במקרה שיום טוב חל בערב שבת, והדלקת הנר נעשית ביום טוב. וכיוון שקודשים שנפסלו וצריכים שריפה אין שורפין אותם ביום טוב אלא ממתינים עד לאחר יום טוב, לא ניתן להשתמש בשמן זה ביום טוב.
ויש המבינים שאין המשנה מדברת אך ורק במקרה שערב שבת חל ביום טוב, אלא בכל ערב שבת יש בכך בעיה, מפני גזירה שגזרו משום המקרה שיום טוב חל בערב שבת. כלומר, אף שמעיקר הדין הבעיה קיימת רק ביום טוב עצמו, לפי דעה זו התפשט האיסור לכל ערב שבת מכוח הגזירה.
המשנה ממשיכה במניין סוגי הדלק האסורים:
"ולא באליה" - סוג של שומן המצוי בזנב הכבש, והוא כשר לאכילה, ואף על פי כן אין להשתמש בו, לפי שאינו בוער יפה.
"ולא בחלב" - סוג השומן האסור באכילה.
מחלוקת נחום המדי וחכמים:
נחום המדי חולק ואומר: "מדליקין בחלב מבושל" - מותר להשתמש בחלב מבושל. "מבושל" במקרה זה פירושו שהומס לנוזל; אם החלב הומס לנוזל, מותר להדליק בו לדעת נחום המדי.
וחכמים חולקים ואומרים: "אחד מבושל ואחד שאינו מבושל, אין מדליקין בו" - בין שהומס ובין שלא הומס, אין להדליק בו.
לכאורה זוהי דעתו של התנא קמא, שכבר קבע שאין להדליק בחלב. מהו, אם כן, ההבדל שבין החכמים לתנא קמא?
הגמרא מסבירה שאחד מהם סובר כי הוספת מעט שמן כשר, מן השמן המותר בהדלקה, מכשירה את החלב לשימוש. אין הכרעה ברורה מי מהם סובר כך, אם התנא קמא ואם החכמים, אך אחד מהם סובר שאם מוסיפים מעט שמן לחלב, מותר להדליק בו.