שבת פרק ז', משנה א'. משנה זו דנה בשאלה כמה קרבנות חטאת חייב אדם להביא על חילול שבת, בהתאם לאותו היבט של השבת שנשכח ממנו. יש להקדים: אדם מביא קרבן חטאת על חילול שבת רק כאשר עשה את המלאכה בשוגג, בלא כוונה. דברים שונים יכולים להישכח מן האדם בהלכות שבת, והמשנה מלמדת כיצד משתנה החיוב בהתאם לסוג השכחה.
"השוכח עיקר שבת":
המשנה פותחת בכלל גדול בהלכות שבת: אדם ששכח לחלוטין את עצם מושג השבת - זהו השוגג שלו, שנשכח ממנו שקיימת שבת בעולם. אף שעשה מלאכות רבות ושונות בשבתות רבות, כיוון שהמושג היסודי של השבת עצמה נעלם ממנו, אינו חייב אלא קרבן חטאת אחד בלבד. אפשר היה לחשוב שריבוי המלאכות מחייב ריבוי חטאות, אך העובדה שהתקלה היסודית היא בשכחת עצם קיומה של מצוות שבת - היא הקובעת שאין כאן אלא חיוב אחד.
היודע עיקר שבת ושכח באיזה יום היא חלה:
המקרה הבא: אדם היודע שקיימת שבת, ועשה מלאכות רבות בשבתות רבות, אלא ששכח מתי חלה השבת ולא הבחין שאותו יום שבת הוא. כלומר, מושג השבת ידוע לו, אך נשכח ממנו איזה יום בשבוע הוא, וכך אירע במספר שבתות. במקרה זה חייב הוא קרבן חטאת על כל שבת ושבת, ולא על כל מלאכה ומלאכה - אף שעשה מלאכות רבות בכל שבת, אין הוא מביא קרבן על כל אחת מהן אלא קרבן אחד לכל שבת.
הגמרא מבארת שאף אם אין הוא זוכר את השבת שבאמצע, עצם העובדה שחלף שבוע מעידה לו שהייתה שם שבת. זוהי כוונת הדברים: השבת עצמה מחלקת ומבדילה בין שבת אחת לחברתה. משהוא יודע שעברו שבועיים, יודע הוא שהיו שם שתי שבתות, ולפיכך חייב על כל שבת בפני עצמה - אך שוב, לא על כל מלאכה בפני עצמה.
היודע שהוא שבת ואינו יודע מהן המלאכות:
המקרה השלישי: אדם היודע בכל פעם שהיום שבת, ועשה מלאכות רבות בשבתות רבות, אלא שלא ידע מהן המלאכות האסורות בשבת - זו הייתה טעותו. במקרה כזה חייב הוא על כל אב מלאכה ומלאכה בפני עצמו. אולם אם עשה מלאכה אחת, כגון זורע, פעמים רבות ובדרכים שונות, אינו חייב אלא קרבן אחד על מלאכת זורע, ואין נפקא מינה כמה פעמים עשה זאת ובכמה תולדות וצורות שונות של אותה מלאכה. נמצא שהמקסימום שהוא יכול להתחייב בו הוא שלושים ותשע חטאות, כמניין שלושים ותשע המלאכות.
"העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת":
ולבסוף: אדם שעשה מלאכות רבות ושונות, אך כולן מעין מלאכה אחת - אינו חייב אלא חטאת אחת. אפילו עשה את אב המלאכה עצמו, כגון זריעה, וכן זמירה והשקיה, שכולן תולדות של מלאכת זורע - אינו חייב אלא חטאת אחת, שכן הכל צורות של מלאכה אחת.
לסיכום: המשנה מלמדת ארבע מדרגות בחיוב חטאות על חילול שבת בשוגג: השוכח את עיקר השבת - חטאת אחת בלבד; היודע את עיקר השבת ושכח באיזה יום היא חלה - חטאת על כל שבת ושבת; היודע שהיום שבת ואינו יודע מהן המלאכות - חטאת על כל אב מלאכה, עד שלושים ותשע חטאות; והעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת - חטאת אחת בלבד.