שבת, פרק כ', משנה א'. משנה זו עוסקת במכשירי אוכל נפש - דברים הנצרכים להכנת האוכל ביום טוב, שמותר לעשותם ביום טוב. השאלה העומדת לדיון היא במכשירי אוכל נפש שהיה אפשר לעשותם עוד לפני יום טוב: מה דינם ביום טוב עצמו?
כפי שראינו בפרק הקודם לגבי מילה, רבי אליעזר סבר שמותר לעשות את כל ההכנות הנחוצות, אף אותן שהיה אפשר לעשותן לפני שבת. באותה דרך הוא פוסק אף בענייני אוכל נפש: אף שההכנה יכולה הייתה להיעשות לפני יום טוב, מותר לעשותה ביום טוב.
מהי המשמרת:
המשנה עוסקת בתליית המשמרת - מעין סל או מסננת שנהגו להשתמש בה כדי להוציא את הפסולת מן היין, ותלו אותה על גבי הכלי. בתלייה זו יש חשש של עשיית אוהל או של תיקון כלי, שנחשבים אסורים בשבת וביום טוב. מאחר שאפשר היה להניחה בכלי עוד לפני יום טוב, עולה השאלה: אם לא עשה כן, האם רשאי לתלותה ביום טוב?
שיטת רבי אליעזר:
"תולין את המשמרת ביום טוב" - מותר לתלות את המסננת ביום טוב, אף על פי שהיה אפשר לעשות זאת לפני יום טוב.
"ונותנין לתלויה בשבת" - מסננת התלויה בכלי מלפני שבת, מותר לתת לתוכה יין ולסננו בשבת. אף שיש בכך מעין ברירה והפרדה, אין זו דרכו הרגילה של בורר, ולפיכך הדבר מותר.
שיטת חכמים:
"וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב" - אין לתלות את המסננת בכלי ביום טוב, כיוון שאפשר היה לעשות זאת לפני יום טוב.
"ואין נותנין לתלויה בשבת" - אף אין לסנן יין במסננת התלויה כבר בכלי בשבת, שלדעת חכמים יש בכך צורה של בורר, הפרדה האסורה בשבת.
"אבל נותנין לתלויה ביום טוב" - ביום טוב מותר לתת יין לתוך המסננת התלויה, שכן זהו מסוג אוכל נפש, הכנת אוכל המותרת ביום טוב.
לסיכום: במשנה זו נחלקו רבי אליעזר וחכמים בדין מכשירי אוכל נפש שהיה אפשר לעשותם לפני יום טוב. רבי אליעזר מתיר לתלות את המשמרת ביום טוב, ואף לתת יין למסננת התלויה בשבת, משום שאין זו דרכו של בורר. חכמים אוסרים את התלייה ביום טוב מפני שאפשר היה לעשותה מערב יום טוב, ואוסרים את הנתינה לתלויה בשבת משום בורר, אך מתירים לתת לתלויה ביום טוב מדין אוכל נפש.