שבת פרק י"ג, משנה א'. פרק זה נפתח בדיון בהלכות אריגה, ובמשנה שלפנינו נעמוד על מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בשיעור החוטים המחייב במלאכת אורג.
שיטת רבי אליעזר:
"שלושה חוטין בתחילה" - האורג בתחילתו של תהליך האריגה מתחייב בשלושה חוטים. שיעור זה שונה מן המשנה שלמדנו בפרק השביעי, בעת מניין המלאכות, שם נאמר שהאורג שני חוטים חייב.
"ואחת על האריג" - אם כבר קיימת פיסת בד הארוגה במקצת, והאדם רק מוסיף עליה, די בחוט אחד כדי להתחייב.
נמצא לדעת רבי אליעזר: בתחילת האריגה - שלושה חוטים; בהוספה על האריג הקיים - חוט אחד.
שיטת חכמים:
חכמים מייצגים את הדעה שהובאה במשנה שבפרק השביעי: "בין בתחילה בין בסוף" - שיעור אחד ועקבי לכל אופני האריגה, שני חוטים. אין ההתחלה בשלושה כדעת רבי אליעזר, ואין ההוספה בחוט אחד כדבריו, אלא שני חוטים בכל מקרה.
מהו ה"סוף" שבו מדובר?
חשוב לציין כי באומרה "בין בתחילה בין בסוף", אין כוונת המשנה לסוף כפשוטו, לסופה ממש של אריגת הבגד. שכן בסיום אריגת הבגד, החוט האחרון אינו מחייב בהכרח משום מלאכת אורג, אלא משום מכה בפטיש - מכת הפטיש האחרונה, גמר המלאכה, שהיא מלאכה בפני עצמה.
אלא כוונת הדברים למצב שכבר קיים בו אריג, והיא מוסבת על דברי רבי אליעזר: כאשר אין זו האריגה הראשונית אלא הוספה על הקיים, אין די בחוט אחד כשיטת רבי אליעזר, אלא נדרשים שני חוטים - בין בתחילה ובין בהוספה על בגד קיים. ואילו בסיום ממש, האריגה תהיה בחוט אחד בלבד.
לסיכום: במשנה זו נחלקו רבי אליעזר וחכמים בשיעור מלאכת אורג. לרבי אליעזר - שלושה חוטים בתחילה וחוט אחד על האריג; לחכמים - שני חוטים בין בתחילה ובין בהוספה על הקיים, כדעת המשנה בפרק השביעי. ועמדנו על כך ש"סוף" אינו סופו ממש של הבגד, שכן שם החיוב הוא מדין מכה בפטיש, ובחוט אחד בלבד.