שבת, פרק אחד עשר, משנה א'. פרק זה עוסק בהוצאה על ידי זריקה, כלומר בהשלכת חפץ מרשות לרשות. פותחת המשנה: "הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים" - הזורק חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים, וכן להיפך, מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב.
עקירה והנחה בזריקה:
חידושה של המשנה הוא שאין החיוב מוגבל למי שמוציא את החפץ בידו. כידוע, כדי לעבור על איסור הוצאה בשבת - בין בהעברה מרשות לרשות ובין בהעברת ארבע אמות ברשות הרבים - נדרשות עקירה והנחה. בזריקה, ההנחה מתרחשת לכאורה מאליה, אלא שהיא מתרחשת מכוח תנועת החפץ שהאדם הניע. ואף שאין הזורק מניח את החפץ בידיו, אלא ההנחה נעשית באמצעות זריקתו, די בכך כדי להיחשב עקירה והנחה ולהתחייב.
זריקה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים:
הזורק חפץ מרשות היחיד אחת לרשות היחיד אחרת, ורשות הרבים מפרידה ביניהן: העקירה נעשתה ברשות היחיד וההנחה נעשתה ברשות היחיד, אך החפץ חלף בדרכו מעל רשות הרבים. האם חייב או פטור? בכך נחלקו התנאים:
רבי עקיבא - מחייב.
וחכמים - פוטרים, מכיוון שהחפץ מעולם לא בא לנוח ברשות הרבים.
מהו טעמו של רבי עקיבא? רבי עקיבא מחזיק בשיטה ייחודית, וסובר 'קלוטה כמי שהונחה דמי': כאשר חפץ נמצא בתוך אווירו של מקום מסוים, רואים אותו כאילו בא לנוח באותו מקום ממש. לפיכך, החפץ הנזרק מרשות היחיד, בשעה שהוא עובר דרך רשות הרבים, נחשב כמי שהונח ברשות הרבים, ולאחר מכן נעקר שוב מאליו בהמשך מסלולו והונח ברשות היחיד. נמצא שיש כאן הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, ולאחריה העברה מרשות הרבים לרשות היחיד, ומשום כך מחייב רבי עקיבא.
חכמים פוטרים, שכן אין הם רואים באוויר משום עצירה והנחה. לשיטתם עשה החפץ עקירה ברשות היחיד והנחה ברשות היחיד, ומעברו דרך רשות הרבים אינו רלוונטי כלל.
מעל עשרה טפחים:
כל האמור נסוב על חפץ שנזרק דרך רשות הרבים בתוך עשרת הטפחים הראשונים של גובהה, שהרי רשות הרבים משתרעת עד גובה עשרה טפחים בלבד, ולמעלה מעשרה טפחים הרי זה מקום פטור. לפיכך, אם עבר החפץ מעל רשות הרבים בגובה שלמעלה מעשרה טפחים, אף רבי עקיבא מודה שאינו חייב, מכיוון שאין זה נחשב שבא לנוח ברשות הרבים.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב, שכן הזריקה עצמה מצרפת עקירה והנחה. בזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע נחלקו רבי עקיבא, המחייב מדין 'קלוטה כמי שהונחה דמי', וחכמים הפוטרים משום שלא נחה ברשות הרבים; ובעובר למעלה מעשרה טפחים, שהוא מקום פטור, אף רבי עקיבא מודה שפטור.