אנו פותחים בפרק ט' במסכת שבת, משנה א'. פרק זה עוסק בהלכות קשירה - קשירת קשרים והתרת קשרים בשבת.
"אלו קשרים שחייבין עליהן" - אלו הם סוגי הקשרים שהקושר אותם חייב על חילול שבת ברמה דאורייתא.
"קשר הגמלין וקשר הספנין" - קשריהם של נהגי הגמלים וקשריהם של העוסקים במלאכת הספינות.
מהם קשרים אלו?
קשר הגמלין: מובילי הגמלים היו נוקבים את חוטם הגמל וקושרים דרכו חבל או רצועה, כמעין טבעת, בקשירה חזקה שנועדה להישאר במקומה דרך קבע.
קשר הספנין: כיוצא בזה בספינה - היו עושים חור בדופן הספינה, מכניסים דרכו רצועה או חבל חזק וקושרים שם קשר של קבע.
תכליתם של שני הקשרים אחת: יצירת טבעת קבועה שאליה ניתן לקשור חבל נוסף, כדי לשלוט בגמל ובספינה.
וכשם שחייב על קשירת קשר כזה, כך הוא חייב אף על התרתו. מקור המלאכה מצוי במלאכת המשכן: אותם אנשים שהיו צדים את החילזון ששימש לצביעת התכלת, היו נצרכים לקשור ולהתיר את הרשתות כדי לצוד את החילזון.
דעת רבי מאיר:
"רבי מאיר אומר: כל קשר שאתה יכול להתירו ביד אחת - אין אתה חייב עליו" - אף על פי שהתכוון הקושר שיהיה זה קשר של קיימא, אין הוא חייב עליו לדעת רבי מאיר. טבעו של קשר הניתן להתרה ביד אחת שאינו חזק דיו להיחשב מן הסוג שחייבים עליו, והכוונה שיהיה של קיימא אינה משנה עובדה זו - שהרי קשר חלש הוא, הניתר ביד אחת.
לסיכום: במשנה זו למדנו אלו קשרים חייבים עליהם מן התורה - קשר הגמלין וקשר הספנין, שהם קשרי קבע חזקים שנועדו להישאר במקומם ולשמש לקשירת חבל נוסף; שהחיוב קיים הן בקשירה והן בהתרה, כפי שהיה במלאכת המשכן אצל צדי החילזון; ואת דעת רבי מאיר, שכל קשר הניתן להתרה ביד אחת אינו בכלל הקשרים שחייבים עליהם, אף אם נעשה בכוונה של קיימא.