סנהדרין, פרק ט', משנה ד'. המשנה פותחת ואומרת: "מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין - נידון בחמורה". אדם שנתחייב בשני עונשי מוות שונים, נידון בעונש החמור שבשניהם.
שני חיובים על שתי עבירות:
אדם שעבד עבודה זרה ונתחייב סקילה, ובדרכו להוצאה להורג רצח את הזולת - הרוצח נידון בהרג, שהוא עונש קל יותר. פשיטא שאין העבירה הנוספת מקילה עליו, שהרי אין כל היגיון בכך שהרצח יפטור אותו מן העונש החמור ויעניק לו עונש קל ממנו.
המקרה ההפוך: אדם שהורשע ברצח ונתחייב הרג, ובדרכו להוצאה להורג גידף. עונשו של המגדף הוא סקילה, החמור שבעונשים. ניתן היה לחשוב שאדם זה הוא כבר בבחינת 'מת מהלך' - משנגזר דינו למיתה שוב אין ביכולתו להתחייב בעונש חמור יותר, שהרי כבר איבד את חייו. אך זו טעות: הוא נידון ונענש אף על העבירה השנייה, בעונשה החמור.
מעשה אחד ובו שני איסורים:
חלקה השני של המשנה עוסק במי שלא עבר שתי עבירות נפרדות, אלא עשה מעשה אחד שטמונים בו שני איסורים. הבא על אשת איש - בחנק; הבא על חמותו - בשריפה, החמורה יותר. מה דינו של הבא על אישה שהיא חמותו והיא גם אשת איש, ושני האיסורים חלים בה כאחד?
גם כאן אין כל היגיון לומר שהבא על חמותו הפנויה יתחייב בעונש החמור, ואילו כשהיא גם נשואה יוקל דינו לחנק בלבד. השאלה נוגעת לנקודה אחרת: כלל גדול הוא בכל התורה כולה ש'אין איסור חל על איסור' - דבר שכבר נאסר אינו נאסר בשנית, שכן אסור הוא אסור, ואיסור אחד בלבד יש כאן.
מכאן עולה מחלוקת יסודית במשנתנו: האם כלל זה מוחלט, או שאינו נוהג במקום שבו האיסור השני הוא 'איסור מוסיף' - מוסיף רובד נוסף של איסור, או חומרה יתרה בעונש:
שיטת חכמים: איסור חל על איסור. איסור שני יכול לחול על הדבר כאשר הוא איסור מוסיף, חמור מן הראשון.
שיטת רבי יוסי: אין איסור חל על איסור, והכלל מוחלט וללא יוצא מן הכלל.
המקרה שבמשנה:
אישה נשואה שיש לה בת, ואדם נשא את הבת. משנשא את הבת, נעשתה האם - שהייתה אסורה עליו מלכתחילה משום אשת איש - אסורה עליו גם משום חמותו, וזו סיבה שנייה לאיסורה. לדעת רבי יוסי אין האיסור השני חל, שכן האישה כבר הייתה אסורה עוד לפני שנשא את בתה ולא נתווסף בה איסור; לפיכך עונש הבא עליה חנק בלבד, כפי שהיה מתחילה. ולדעת חכמים מתווסף בה כעת איסור, והוא מתחייב אף בשריפה.
המקרה ההפוך: ראובן שנשא אישה שאמה אלמנה - בשעת נישואיו הייתה חמותו אסורה עליו משום חמות בלבד, ועונשה שריפה. נישאה החמות לאחר מכן, מודה אף רבי יוסי שנעשתה גם אשת איש, אך העונש נותר שריפה, שכן כך היה הדין מתחילה. לדעת רבי יוסי הכל הולך אחר האיסור שקדם, ולדעת חכמים האיסורים מצטברים, ורובד איסור נוסף חל על רובד האיסור המקורי.
וכך שנינו במשנה: מי שעבר עבירה אחת שיש בה שני עונשים שונים - נידון בחמורה שבהן. ורבי יוסי חולק ואומר שכיוון שהכלל 'אין איסור חל על איסור' מוחלט הוא, האיסור שקדם הוא הקובע את העונש, ואף אם נתווסף אחריו רובד שני של איסור אין בכך כלום. לפיכך אשת איש שנעשתה לאחר מכן חמותו - עונשה חנק, ככל אשת איש.
לסיכום: ההלכה כדעת חכמים, שאיסור מוסיף חל על איסור וניתן להוסיף עונש נוסף. לפיכך, כדברי המשנה, מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין - בין בשתי עבירות נפרדות ובין במעשה אחד שיש בו שני איסורים - נידון בחמורה שבהן.