משנה ג' בפרק 'חלק' (סנהדרין י', ג') היא השלישית מבין שלוש המשניות המונות את מי שאין לו חלק לעולם הבא, והיא עוסקת בקבוצות שלמות של בני אדם - דורות ועדות.
דור המבול:
הקבוצה הראשונה היא דור המבול, שהיו אשמים בגזל ובזנות. עליהם אומרת המשנה: "אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין" - אין להם חלק בעולם הבא, ואף לא יתייצבו באותו יום הדין הגדול והנורא שבסופה של ההיסטוריה האנושית כדי להישפט שוב. במילים אחרות, העונשים שקיבלו במבול הספיקו, וזהו סופם.
יש להעיר: אילו היו בקבוצות אלו יחידים שלא הגיע להם עונש זה, דינם היה שונה. המשנה מדברת על הדור בכללותו, וכפי שנראה, במקרים אחרים הדבר מפורש יותר.
מקורו של המושג 'יום הדין הגדול' - היום שבו נידונים בני האדם אם להיכנס אל עולם הבא ולחיות לנצח או לקבל עונש נוסף - בפסוקים, והבולט שבהם בסוף ספר דניאל: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" - ההמונים הישנים בעפר יקומו, חלקם לחיי נצח וחלקם לבושה ולדחייה נצחית.
דור המבול אינו עומד אף בדין זה, שכן די היה בסבלם ואין מקום שיישפטו כדי להיענש עוד. הם נחשבים כפושעי אומות העולם, החוטאים בגופם, לעומת חטא חמור יותר של מרידה ישירה בה' ברמה האידיאולוגית והאינטלקטואלית. ומניין שלא תהיה להם תחיית המתים הקודמת לעולם הבא? שנאמר: "לא ידון רוחי באדם לעולם", ודורשים את השלילה בשני הדברים כאחד: לא דין ולא רוח. לא יקבלו את הדין המקדים את שלב עולם הבא, ואף לא ייטלו חלק ברוח ה' שזוכים לה הצדיקים בעולם הבא.
דור הפלגה:
הקבוצה השנייה היא דור הפלגה, בוני מגדל בבל (מבחינה דקדוקית ראוי לומר 'דור הַפְּלַגָה', אך רווח בפי כול 'הַפְלָגָה'). מה בדיוק ביקשו לעשות? הגמרא מביאה בכך כמה דעות, והדבר קשה להבנה: יש אומרים שניהלו מלחמה נגד ה' בתגובה למבול - בין שהתכוונו להילחם בו ובין שביקשו לאטום את השמיים שלא ירד עליהם גשם שוב - ויש אומרים שבנו את המגדל לשם עבודה זרה. כך או כך היה זה מרד ישיר בה', ולפיכך חמור במובן מסוים מפשעי הגוף שבכניעה לתאוות, בגזל וכיוצא בזה.
לפיכך אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ" (בראשית י"א, ח'), ובפסוק שלאחריו: "ומשם הפיצם ה'" (שם, ט'). ההתייחסות הכפולה להפצה באה ללמד שני דברים נפרדים: הראשונה - שהפיצם בעולם הזה, שלא ישרדו בו וימותו; והשנייה - שהופצו אף מן העולם הבא, שלא ייכנסו אליו.
האם יקומו לעמוד לדין מאוחר יותר? בלשון המשנה אין על כך אזכור, ותוספות אומרים שמכיוון שלא נאמר שאינם קמים, ודאי שיקומו בתחיית המתים ויעמדו לדינים נוספים, שכן פשעם היה חמור והעונש שקיבלו לא הספיק לכפר עליו במלואו.
אנשי סדום:
השלישית מבין שלוש הקבוצות שאינן יהודיות היא אנשי סדום, אנשי סדום ועמורה, שהיו חוטאים גדולים. אף להם אין חלק לעולם הבא, שנאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד". שני ביטויים נאמרו כאן: "רעים" - המתרחקים מה', ו"חטאים" - הפועלים נגדו, ושניהם עניינים נפרדים: רעים בעולם הזה, שהפנו עורף לה', וחטאים לעולם הבא. אך כיוון שפשעם היה חמור ועונשם לא הספיק, "אבל עומדין בדין" - עתידים הם לעמוד למשפט נוסף בתחיית המתים.
מחלוקת רבי נחמיה וחכמים:
רבי נחמיה אומר: "אלו ואלו אין עומדין בדין" - הן בני דור המבול, הקבוצה הראשונה, והן אנשי סדום, הקבוצה השלישית, לא יעמדו למשפט נוסף בזמן תחיית המתים. שנאמר בתהילים: "על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים". מיהם ה'רשעים' שאינם עתידים לקום במשפט? דור המבול. ומיהם ה'חטאים' שאינם קמים עם הצדיקים לעמוד לדין? אנשי סדום, שכונו 'חטאים' בפסוק.
אך החכמים דוחים דרשה זו: "אינם עומדים בעדת צדיקים, אבל עומדים בעדת רשעים" - אמנם לא יקומו עם הצדיקים ולא יעברו את תהליך משפטם, אך יקומו לתחייה עם שאר הרשעים ויעמדו למשפט הרשעים, כך שיישפטו שוב.
מכאן עוברת המשנה למנות קבוצות מתוך כלל ישראל.
המרגלים:
הראשונים הם המרגלים - אותם עשרה מבין שנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את ארץ ישראל, ובשובם אמרו לכלל ישראל שאין ביכולתם להיכנס לארץ; העם השתכנע מדבריהם, והתוצאה הייתה הרת אסון. אומרת המשנה: "אין להם חלק לעולם הבא".
מכאן ההוכחה החזקה ביותר לכך שכאשר נאמר על קבוצה מסוימת שאין לה חלק לעולם הבא, ישנם יוצאים מן הכלל: הרי כלב בן יפונה ויהושע בן נון אינם בכלל המרגלים שאין להם עולם הבא. מכאן שגם בקבוצות האחרות יכולים היו להיות יחידים יוצאים מן הכלל.
ומהו הפסוק המלמד שאין המרגלים מגיעים לעולם הבא? שנאמר: "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה'". "וימותו" - בעולם הזה; "במגפה" - מיתה נוספת, היא העולם הבא, ולפיכך אין הם מקבלים עונש נוסף לאחר מכן ואינם זוכים לעולם הבא.
ואם תאמר: המילה 'מגפה' באה להסביר כיצד מתו, במגפה בעולם הזה, וכיצד נדרשת היא? התשובה היא שאילו זו הייתה הכוונה, היה הפסוק אומר "וימותו במגפה האנשים". משאמר תחילה שימותו, ורק אחר כך "האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה", המילה 'מגפה' המיותרת המופיעה בסוף מלמדת על חלק אחר של העניין - היא המגפה המונעת מהם את העולם הבא.
דור המדבר:
דור המדבר הוא הדור שחי בזמנם של המרגלים והלך אחר עצתם הרעה וגישתם הרעה, ולפיכך מתו במדבר. המרגלים חמורים ממנו, אלא שלגביהם לא נאמר במפורש אם יעמדו לדין בתחיית המתים; ואילו על דור המדבר נאמר: "אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין" - עונשם הספיק, ולא יקומו לעמוד לדין. שנאמר: "במדבר הזה יתמו ושם ימותו" - במדבר הזה תגוועו, ושם תישארו מתים ולא תקומו עוד לדין נוסף.
ההבנה הפשוטה היא אפוא שבני דור המדבר היו פחות חמורים מן המרגלים, שהם שעוררו את הבעיה; ולפיכך דור המדבר אינו עומד בדין - לא יעמוד למשפט נוסף ולעונש נוסף בהמשך - ואילו המרגלים עומדים בדין.
דעה זו, שאין לדור המדבר חלק לעולם הבא, היא דברי רבי עקיבא. לאורך המשנה כאן מפרש רבי עקיבא את הדברים לחובתם של כלל ישראל, באופן מפתיע ולא אופייני לו. הגמרא מציינת שרבי יוחנן תמה על כך שרבי עקיבא נטה ממידת הטובה שלו, מדרכו למצוא זכות ולראות את הצד החיובי, ואף מביא פסוק המלמד שיש חלק לדור המדבר - הפסוק בירמיה שבו אומר ה': "זכרתי לך חסד נעורייך... לכתך אחרי במדבר", החסד שבצאתכם ממצרים ובהליכתכם אחריי אל המדבר באמונה.
במשנה עצמה חולק תנא על רבי עקיבא בדרשה זו: רבי אליעזר אומר שלדור יוצאי מצרים כן יש חלק, שנאמר בתהילים: "אספו לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח" - אספו אליי את חסידיי וצדיקיי שכרתו עמי ברית על ידי זבח, על ידי קורבנות. שהרי בספר שמות מסופר שהביאו קורבנות, ומשה רבנו זרק עליהם מן הדם ואמר שבזה כורת עמם ה' ברית שתהיה לעולם. ברית נצחית זו קושרת את כל הדור עם ה', ולפיכך הם בכלל בעלי חלק לעולם הבא.
עדת קורח:
הקבוצה הבאה היא עדת קורח, המשתתפים במרד קורח. אנו יודעים שהאדמה פערה את פיה ובלעה אותם, ומסורת בידינו שעשו תשובה בדרכם למטה. הדעה הראשונה במשנה היא שאנשי עדת קורח לא יקומו עוד מן האדמה שבלעה אותם כדי לחיות מחדש, שנאמר: "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל" - הם וכל אשר להם ירדו שאולה, אל הקבר, והאדמה כיסתה אותם, ואבדו מתוך הקהל.
שני דברים נאמרו כאן: "ותכס עליהם הארץ" - זהו סופם בעולם הזה; "ויאבדו מתוך הקהל" - זהו אובדנם מן העולם הבא ומחיבורם אל האומה בעתיד. אף זו דעת רבי עקיבא, הסובר שאין להם עתיד כלל.
רבי אליעזר חולק ומביא פסוק מספר שמואל להוכיח שעדת קורח יקבלו הזדמנות לעמוד שוב לדין לעולם הבא: "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל" - ה' ממית ומחיה ומפיח חיים במתים, מוריד את האדם לשאול (אותה מילה שבפסוק הקודם, כינוי לקבר) ומעלה אותו משם. ומי הם היורדים לשאול? זו עדת קורח, וה' מעלה אותם שוב. נמצא שיעמדו לדין עתידי, והראויים לכך אף ייכנסו לעולם הבא בזכות התשובה שעשו.
עשרת השבטים:
מבחינת הגמרא זו כמעט משנה חדשה, ואף הנושא חדש. אנו עדיין עוסקים בקבוצות מתוך כלל ישראל, אך כאן מדובר בעשרת השבטים האבודים, והשאלה אינה אם יגיעו לעולם הבא, אלא אם יתגלו וישובו אל העם היהודי המרכזי בשלב מוקדם יותר של ההיסטוריה - בעולם הזה או בימות המשיח - או שמא אבדו לנצח.
אומרת המשנה: "עשרת השבטים אינן עתידין לחזור" - עשרת השבטים שנשלחו לגלות לא יחזרו לעולם. שנאמר בחומש, בדברי משה רבנו על עובדי עבודה זרה: "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה".
מהי משמעות "כיום הזה"? במה דומה השלכתם אל ארץ נוכרייה ליום הזה?
רבי עקיבא, המחמיר כאמור עם האנשים במשנה זו, דורש: "מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים" - כשם שהיום, משנגמר, נגמר, ואי אפשר להשיבו (ולפיכך יש לנצלו), כך עשרת השבטים הלכו אל אותה ארץ אחרת ואינם חוזרים; אבדו לתמיד. אלו דברי רבי עקיבא בהבנת המילים "כיום הזה".
רבי אליעזר נוקט בפסוק גישה מבטיחה ואופטימית הרבה יותר: "מה היום מאפיל ומאיר" - כשם שכל יום מתחיל בחשכה ולאחר זמן שב ומאיר, ויש בו מעין התגלות וגאולה מן החושך, "אף עשרת השבטים שאפילה להן - כך עתיד להאיר להן". אמנם עתה חשוך להם, כאילו שקעה שמשם בגלות, אך עתידה השמש לשוב ולזרוח עליהם: הם יימצאו, יושבו אל עם ישראל ויתאחדו עמו שוב.
לסיכום: במשנה זו נמנו קבוצות שלמות שאין להן חלק לעולם הבא: דור המבול, דור הפלגה ואנשי סדום מאומות העולם, והמרגלים, דור המדבר ועדת קורח מישראל. עמדנו על ההבחנה שבין שלילת החלק לעולם הבא לבין העמידה בדין בתחיית המתים, ועל מחלוקות התנאים בכל אחת מן הקבוצות - בין רבי נחמיה לחכמים, ובין רבי עקיבא לרבי אליעזר. כן ראינו שיחידים כיהושע וכלב יוצאים מכלל הקבוצה, ומכאן שאף בשאר הקבוצות ייתכנו יוצאים מן הכלל. בסופה של המשנה נחלקו רבי עקיבא ורבי אליעזר בדינם של עשרת השבטים: אם הלכו ואינם חוזרים, או שעתידה שמשם לזרוח ולשוב עליהם.