סנהדרין פרק ד, משנה ג. במשנה זו אנו מתקרבים עוד יותר אל אותו רגע גורלי ונורא של ההוצאה להורג. המתח המלווה אותנו לאורך הפרק עומד גם כאן במלוא עוצמתו: מצד אחד הרצון לצמצם ככל האפשר את חומרת הדבר ואת ביזיונו של הנידון, ומן הצד השני החובה לבצע את הדין כתיקונו ולהוציאו לפועל.
מקור הדין - "ורגמו אותו":
נאמר בפסוק "ורגמו אותו" - שירגמו את הנאשם בשעת הסקילה. ביצוע מיתות בית דין, בכל ארבע המיתות - סקילה, שריפה, הרג וחנק - הוא מצוות עשה, ומוטל עלינו לקיימה. משנתנו עוסקת בסקילה.
מלשון "ורגמו אותו" למדו חז"ל, ולשיטת רבי יהודה בדעה הראשונה שבמשנתנו, שהרגימה צריכה להיות בגופו ממש: האבנים צריכות לפגוע בו ולא בבגדיו. אם יעמוד לבוש, נמצא שרגמו את בגדיו ולא אותו, ולפיכך יש להפשיטו רגע לפני כן.
מדוע דווקא ברגע האחרון:
ההפשטה נעשית בהגיעו לארבע אמות של מקום הסקילה, שכן ארבע אמות דינן כמקום עצמו, כפי שמצוי במקומות רבים בש"ס. באותו רגע אחרון, כשהוא עומד להיות מוצא להורג, מפשיטים את בגדיו. אין רצון להפשיטו מוקדם מן הצורך, שהרי יש בכך ביזיון, אך הפסוק מחייב את ההפשטה לצורך ההוצאה להורג.
טעם נוסף - שלא להאריך את המיתה:
יש כאן גם עניין של זמן. הנידון נדחף מגובה, כמעין גג של בניין, ואם יהיה לבוש בבגדיו הם ירפדו את נפילתו, ירככו אותה ועלולים להאריך את מיתתו. רצוננו שהמיתה תתרחש במהירות האפשרית, מכוח מצוות "ואהבת לרעך כמוך" - ומדוע נאריך את מותו? לפיכך מסירים את בגדיו קודם לכן. עם זאת, קיים כמובן עניין נפרד של עצם ההשפלה שבעירום.
לשון המשנה:
"היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות" - כשהוא במרחק ארבע אמות ממקום הסקילה, שהוא כבר כמקום עצמו.
"מפשיטין אותו את בגדיו" - מסירים ממנו את בגדיו.
"האיש מכסין אותו מלפניו" - אם הנידון גבר, מכסים אותו מלפניו בכעין אזור חלציים, כדי שהמקומות המוצנעים יהיו מכוסים.
"והאישה מלפניה ומאחריה" - אם הנידונה אישה, מכסים אותה מלפניה ומאחוריה. "דברי רבי יהודה".
שיטת חכמים:
חכמים חולקים על עצם הדרשה. לדעתם "ורגמו אותו" אינו מלמד רק שהסקילה תהיה על גופו ממש - דבר שהוא נכון - אלא גם "אותו" ולא אותה, ולפיכך דין ההפשטה נאמר באיש בלבד ולא באישה. אולם היסוד העקרוני, שלא יהיה ריפוד מיותר המאריך את ההוצאה להורג ואת תהליך הסקילה, עומד בעינו:
האיש: מופשט לגמרי, מלבד כיסוי הערווה.
האישה: מופשטת עד שנותרת בבגד דק ביותר, כעין כותונת לילה, כך שהיא מכוסה אך בלא ריפוד, ובכך תהיה ההוצאה להורג מהירה ככל האפשר.
וכלשון המשנה: "חכמים אומרים, האיש נסקל ערום ואין האישה נסקלת ערומה" - האיש נסקל בלא בגדים, וכיסוי החלציים בלבד אינו מוציאו מכלל ערום, שכן אין בו כיסוי של ממש; ואילו האישה אינה מופשטת לחלוטין, אלא לובשת בגד דק בלבד.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין הפשטת הבגדים קודם הסקילה, הנלמד מן הפסוק "ורגמו אותו" - שהרגימה תהיה בגופו ולא בבגדיו, ומשום שהבגדים מרפדים את הנפילה ומאריכים את המיתה. ההפשטה נעשית בסמוך למקום, בארבע אמות, כדי שלא להרבות בביזיון. לרבי יהודה מכסים את האיש מלפניו ואת האישה מלפניה ומאחוריה, ואילו לחכמים, הדורשים "אותו" ולא אותה, האיש נסקל ערום ואילו האישה נותרת בבגד דק.