לפנינו משנה ג' בפרק ז' במסכת סנהדרין, ומעט הקלה יש בכך שזו המשנה האחרונה המפרטת את אופני המיתות הקשות הללו. נעסוק בה בשתי המיתות האחרונות שבארבע מיתות בית דין: הרג וחנק.
מצוות הנהרגין:
כיצד מתבצעת מיתת הרג, כאשר עורפים את ראשו של הנידון? "היו מתיזין את ראשו בסייף" - כורתים את ראשו בסייף. הסייף מועבר דרך קדמת הצוואר, באותו מקום עצמו שבו נעשית השחיטה: שם מצויים הוושט והקנה, וריד הצוואר ושאר האיברים, והכול נחתך. הנידון עומד זקוף, ראשו נערף, וגופו קורס אל הרצפה יחד עם הראש הכרות. גם כאן, המניף את הסייף הוא אחד מן העדים. זהו מראה מבעית, אך כך היה נעשה.
"כדרך שהמלכות עושה" - באותו אופן שבו ביצעה המלכות, כלומר השלטון הרומאי, את הוצאותיה להורג.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה חולק ואומר: "ניוול הוא זה". מיתה שבה הגוף קורס אל הקרקע כערימה, והראש מוטל לצדו והדם נשפך סביב - יש בה ביזיון והשפלה, ואין בכך כל צורך. הגמרא עומדת על עיקר התנגדותו: אין לנהוג בדרך תמוהה זו, שיש בה משום "בחוקותיהם" - זוהי דרכם של הגויים בהוצאה להורג, ואין לנו ללכת בדרכם.
תחת זאת, אומר רבי יהודה: "מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ" - הנידון מוטל כשפניו כלפי מטה וראשו מונח על בול עץ, וראשו נערף בקופיץ. 'קופיץ' הוא בדרך כלל כעין סכין קצבים, ובמקרה זה קרוב לומר שמדובר בכגון גרזן - סכין בעלת ידית ארוכה. יתרון הדבר לשיטתו: הגוף אינו נופל, שהרי הוא כבר מוטל על הארץ, ולפיכך יש בכך ניוול פחות.
תשובת חכמים:
"אמרו לו: אין מיתה מנוולת מזו" - אדרבה, אין לך מיתה בזויה ומנוולת יותר מזו: הכאה בעורף בגרזן, שאינו חד כסייף. אין כאן הליכה בחוקות הגויים ואין כאן דרך שרירותית שהגויים הכתיבו, אלא דרך הגיונית: עריפת הראש בסייף היא הדרך המהירה ביותר להמית, ולפיכך כך יש לעשות. וכן נפסקה ההלכה.
מצוות הנחנקין:
אופן ההוצאה להורג הרביעי והאחרון הוא חנק, כלומר חניקה:
"היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו" - מקבעים את הנידון כשרגליו טמונות בזבל עד ברכיו. (וכבר עמדנו על הדיון אם דווקא בזבל אמורים הדברים.)
"ונותנין סודר קשה לתוך הרך" - נוטלים סודר כפול בעל שתי שכבות: הסודר הקשה, הנוקשה, המהדק בחוזקה וממית במהירות אך עלול לשפשף ולחבול בצוואר, מונח בתוך סודר חיצוני רך, כדי שיהיה עדין יותר על הצוואר.
"וכורך על צווארו" - כורכים אותו סביב הצוואר, ואפילו ליפוף אחד בלבד.
"זה מושך אצלו וזה מושך אצלו" - כל אחד משני העדים מושך צד אחד של הסודר הדו-שכבתי, והלחץ מהדק את הצוואר.
"עד שנפשו יוצאה" - וממשיכים בכך עד שיוצאת נפשו של הנידון והוא נחנק למוות.
לסיכום: בחלק זה למדנו את שתי המיתות האחרונות - הרג בסייף, ומחלוקת רבי יהודה וחכמים אם ראוי לערוף בקופיץ על הסדן או להתיז בסייף כדרך המלכות; וחנק בסודר קשה שבתוך הרך, שאותו מושכים שני העדים עד שנפשו יוצאה. בכך הושלמו ארבע מיתות בית דין.
מכאן ואילך תמשיך המשנה ותפרט על אילו עבירות חייבים בכל אחת מארבע קטגוריות המיתה הללו.