סנהדרין, פרק ח', משנה ג'. אף משנה זו עוסקת בפרטים הטכניים הנדרשים להרשעתו של בן סורר ומורה, ובה שתי נקודות עיקריות.
שני התנאים שבמשנה:
מקור הכסף - משל אביו: הכסף שבו רוכש הבן את הבשר והיין חייב להילקח מהוריו, מאביו. הטעם לכך הוא שגישתו אל כספו של אביו קלה ומצויה, ועל כן הוא עשוי לחזור על המעשה שוב ושוב ולפתח הרגל קבוע. לעומת זאת, אם הוא משיג את הכסף בדרך של שוד חנות משקאות, הדבר עתיד להסתיים במהירות וההרגל יישבר, שכן אין לו גישה קלה לכסף מסוג זה.
מקום האכילה - הרחק מהוריו: האכילה והשתייה צריכות להיעשות במקום אחר, שאינו בית ההורים. שכן אילו עשה זאת בבית, היה חושש מהוריו והדבר היה מוגבל: הם היו תופסים אותו, או שהיה מהסס לעשות זאת באופן קבוע. אך כשהוא עושה זאת רחוק מעיניהם, בבית של חבר, הדבר עלול לצאת משליטה - ואין זה שונה מסוגים אחרים של התנהגויות רעות המצויות אצל ילדים בימינו.
נמצא כאן מסר להורים: מוטל עליהם להשגיח על ילדיהם, שלא לתת בהם אמון מופרז בדברים כגון גישה לכסף, ולפקוח עין כדי לדעת מה הם עושים בשעה שהם מחוץ לבית.
לשון המשנה:
"גנב משל אביו ואכל ברשות אביו" - הכסף אמנם נלקח מן האב, אך האכילה נעשית ברשותו. מאחר שהבן חושש שיעלו עליו, לא ייווצר אצל ההרגל באותה מידה.
"משל אחרים ואכל ברשות אחרים" - הכסף נגנב מאנשים אחרים, ואין בכך כדי לענות על הדרישה. אמנם האכילה נעשית בבתי אחרים, שם אי אפשר להשגיח עליו בקפידה - הוריו היו שמים עין, ואילו האחרים אינם שמים לב אליו ואינם מתעניינים במה שהוא אוכל - אך תנאי מקור הכסף חסר.
"משל אחרים ואכל ברשות אביו" - כאן חסרים שני הקריטריונים כאחד.
בכל המקרים הללו "אינו נעשה בן סורר ומורה".
אימתי, אם כן, הוא נעשה בן סורר ומורה? "עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים" - שיגנוב את הכסף דווקא מאביו, ויאכל את הבשר וישתה את היין הרחק מבית אביו: בבית של אחר, ביער, או בכל מקום שבו מתרחש המעשה.
שיטת רבי יוסי בר רבי יהודה:
רבי יוסי בר רבי יהודה מוסיף תנאי נוסף, ותנאי מרחיק לכת הוא: "עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו" - הכסף חייב להיגנב גם מאביו וגם מאמו. מבחינה הלכתית קשה למדי להגיע למצב כזה. הוא לומד זאת מלשון הפסוק "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו", המשווה בפסוק בין האב לאם, ולפיכך צריך שיהיה זה כספם של שניהם. שוב יש להדגיש כי הפסוק עצמו אינו מזכיר דבר בעניין גניבה, אלא שהמסורת היא שמדובר כאן בגניבה.
כדי שיהיה לאם, כאשה נשואה, כסף משל עצמה, היה עליו להינתן לה בדרך מסוימת: שהיה לה דוד או חבר שאמר לה "הריני נותן לך כסף, אך הוא מיועד במיוחד עבורך ולא עבור בעלך". רק אז יכול להיות לה כסף משלה, אשר לדעת רבי יוסי בר רבי יהודה גם הוא צריך להיות מן הכסף שהבן גנב והשתמש בו כדי לקנות את הבשר ואת היין.