אנו פותחים כעת בפרק השביעי של מסכת סנהדרין, פרק ז' משנה א'. נמשיך לדון בדרכים השונות שבהן רשאי בית הדין להוציא אדם להורג בהתאם לחטאו, כפי שקבעה התורה. בסקילה כבר דנו לעיל. המשנה שלפנינו מונה את ארבע המיתות, ויסוד הדיון בהן הוא דרשני, כפי שנראה בפרק ט' משנה ג' למעיין שם.
הנפקא מינה שבסדר החומרה:
בשורה התחתונה, הנפקא מינה היא שאדם שהתחייב בשתי מיתות על עבירות שונות, שעונשיהן שונים, נידון בחמורה שבשתיהן. מכאן החשיבות לדעת איזו מן המיתות חמורה יותר.
קולא בכיוון ההפוך:
קיימת קולא בכיוון ההפוך: אם נתערבו הנידונים זה בזה, ואין ידוע מי מהם נתחייב סקילה ומי נתחייב חנק, שניהם נידונים בקלה שבשתיהן, שכן אין מחמירים עם אדם יותר מן המגיע לו כל עוד אין הדבר ידוע בוודאות.
דיוק בלשון המשנה:
נאמר "ארבע מיתות נמסרו לבית דין" - ארבע דרכי הוצאה להורג שבית הדין מוסמך לבצע, ארבע ולא סוג אחר. מכאן שתי נקודות:
בית דין: נמסרו לו ארבע מיתות בלבד, ואין בידו אפשרויות נוספות.
מלך ישראל: אף למלך נתונה סמכות להוציא להורג, אך אין בידו אלא סייף - כלומר הרג בעריפת הראש, וזו האפשרות היחידה שלו.
המשנה מסכמת ואומרת "זו מצוות הנסקלין" - כלומר, כל שנתפרט באריכות בפרק הקודם הוא סדר ביצועה של הסקילה, שהיא כעין רגימה באבנים, כפי שראינו לעיל.
מכאן נמשיך במשניות הבאות ונרחיב בשאר האופנים ובדרך ביצועם.