פאה, פרק ד', משנה י"א. משנה זו עוסקת בשאלה כיצד לנהוג בתבואה שנמצאה, כאשר קיים ספק שמא מקורה בלקט שנשר בשעת הקצירה, ומשום כך היא שייכת לעניים.
"חורי הנמלים שבתוך הקמה":
המשנה פותחת: "חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי הן של בעל הבית". מדובר בחורי נמלים שנמצאו בתוכם גרעיני תבואה. בהבנת הביטוי "בתוך הקמה" נאמרו שני אופנים:
מבחינת המקום: החורים מצויים באזור התבואה העומדת, במקום שהקצירה עדיין לא התרחשה בו.
מבחינת הזמן: מדובר בשלב הקמה, בטרם התרחשה הקצירה כלל.
בשני האופנים הגרעינים שייכים לבעל הבית, שכן אין הם באים מכלל לקט. במקום שהקצירה טרם התרחשה בו, מניחים שהגרעינים נשרו זה עתה או שהנמלים אספו אותם באופן כלשהו, ואין בהם דין לקט.
"שלאחר הקוצרים":
אולם כאשר מדובר לאחר שכבר קצרו, או באזור שהקוצרים כבר קצרו בו את התבואה, מחלקת המשנה בין הגרעינים שבתוך החורים:
"חטין העליונים" - לעניים, שכן ייתכן שהם באים מן הלקט.
"והתחתונים של בעל הבית" - אין בהם דין לקט.
ביאור הירושלמי - מהם העליונים ומהם התחתונים:
העליונים הם הלבנים - גרעינים הנראים בשלים לגמרי. מאחר שנראה כי נחתכו בשעת הקצירה, ולקט לעולם בא מגרעינים בשלים, הרי הם שייכים לעניים.
התחתונים הם הירוקים - גרעינים שעדיין לא הבשילו, וממילא נשרו קודם זמן הקציר, ולפיכך הם של בעל הבית.
הטעם שנקטה המשנה בלשון "עליונים" ו"תחתונים" הוא שבדרך כלל הירוקים מצויים בתחתית החור, ואילו הלבנים, שהבשילו לגמרי, מצויים בחלקו העליון.
שיטת רבי מאיר:
רבי מאיר חולק ואומר: "הכל לעניים, שספק לקט לקט" - כל מה שנמצא בחורי הנמלים שייך לעניים, שכן כל דבר שיש בו ספק או אפשרות שהוא לקט, יש להניח שהוא לקט. יש הלומדים זאת מן הפסוק "לעני ולגר תעזוב", שלשון העזיבה הנוספת מלמדת כי אף בשעת ספק יש לתת לעניים.
אם מדובר בגרעינים ירוקים, מדוע קיים ספק כלל?
לכאורה ודאי הם שייכים לבעל הבית, שהרי באים הם מתבואה שלא הבשילה. הטעם לכך ניתן בירושלמי: "אי אפשר לגורן שתצא בלא ירוקים" - אין ערימת תבואה או קצירת תבואה שאין בה גרעינים אחדים שלא הבשילו. אף בשעת הקצירה, אף שדרך כלל הגרעינים לבנים ובשלים לגמרי, מצויים ביניהם בהכרח אחדים שלא הבשילו. לפיכך, גם הירוקים שנמצאו בחורי הנמלים עשויים לבוא מגרעינים שנשרו בשעת הקצירה, ובאמת שייכים הם לעניים. ומאחר שנקט רבי מאיר בכלל 'ספק לקט לקט', יש להחמיר ולהניח שאף אלו שייכים לעניים.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי חורי נמלים שנמצאו בתוך הקמה - תבואתם של בעל הבית, שאין בה דין לקט; ואילו לאחר הקוצרים חילקה המשנה בין העליונים, הלבנים והבשלים, השייכים לעניים, לבין התחתונים, הירוקים שלא הבשילו, השייכים לבעל הבית. רבי מאיר חולק ומחיל את הכלל 'ספק לקט לקט', ומכיוון שאין גורן היוצאת בלא ירוקים, אף הגרעינים הירוקים עשויים לבוא מן הקצירה - ולפיכך הכל לעניים.