פאה, פרק שביעי, משנה שביעית. כבר עסקנו במצוות מתנות עניים ובכללן העוללות - ענבים בודדים הגדלים ללא צורת אשכול, שהתורה זיכתה אותם לעניים. משנתנו באה לברר מה הדין כאשר כל הכרם כולו מורכב מעוללות: כרם דל שלא גדל כראוי, ואין בו אשכולות שלמים כלל.
שאלת המשנה: "כרם שכולו עוללות" - למי הוא שייך? האם בנסיבות אלו הכול הולך לעניים, או שמא הוא נותר בידי בעל הבית?
מחלוקת התנאים:
רבי אליעזר אומר: "לבעל הבית" - כיוון שלא נותר דבר לבעל הבית, אין כאן אלא מעשר עני, ומעשר עני אינו חל, שכן נדרש שיישאר משהו לבעל הבית כדי שיינתן ממנו מעשר עני.
רבי עקיבא אומר: "לעניים" - עוללות הן עוללות, ודינן לעניים בכל מקרה.
טעמי המחלוקת:
אמר רבי אליעזר: הפסוק אומר "כי תבצור כרמך לא תעולל" - כאשר אתה בוצר, אל תיטול את העוללות, שהרי הן שייכות לעניים. מכאן דורש רבי אליעזר: "אם אין בציר - אין עוללות". התורה קשרה בין השניים: כשאתה עומד לבצור לצורכך שלך, אין אתה נוטל את העוללות; אך כאשר אין דבר עבורך, אין דין עוללות חל כלל.
אמר לו רבי עקיבא: נאמר "וכרמך לא תעולל" - מכרמך לא תיטול את העוללות, ומשמעות הדבר "אפילו כולו עוללות", אף אם אין בו דבר מלבד עוללות.
יש לשאול, אם כן, כיצד מבאר רבי עקיבא את הפסוק שממנו למד רבי אליעזר. לשם מה נאמר "כי תבצור... לא תעולל"? רבי עקיבא מפרשו למטרה אחרת: "אין לעניים בעוללות קודם הבציר". אכן העוללות קשורות לבציר, אך לא במובן שבלעדיו אין עוללות כלל, אלא במובן של זמן הזכייה: עד שיגיע הבציר אין לעניים דבר. אין הם רשאים להיכנס לכרם ולומר "הרי אלו גדלו כעוללות ואטלן", אלא רק משעה שהבציר מתרחש בפועל.
הלכה זו אינה נוגעת למקרה שבמשנתנו, שבו הכרם כולו עוללות, אלא למקרה הרגיל שבו יש חלק לבעל הבית וחלק לעניים: הפסוק בא ללמד שהעניים אינם רשאים להקדים וליטול, אלא עליהם להמתין עד שיבצור בעל הבית.
שיטת רבי אליעזר בפסוקו של רבי עקיבא:
הירושלמי מברר לשיטת רבי אליעזר מה הוא דורש מן הפסוק "וכרמך לא תעולל". מבאר הירושלמי: כיוון שאין העניים רשאים ליטול עוללות קודם הבציר, היה מקום לחשוב שבעל הכרם יוכל לזכות בהן לעצמו - שילך לכרמו ויקטוף את העוללות בטרם יתחיל בבציר, שהרי אין הן נחשבות עוללות עד שתתרחש הבצירה. על כך בא הפסוק ומלמד שאין הוא רשאי ליטול את העוללות, בין בשעת הבציר ובין קודם לכן.
שיעור הבציר:
הירושלמי דן גם בשאלה כמה נחשב בציר. לשיטת רבי אליעזר, כאשר אין בציר הכול הולך לבעל הבית - וכמה הוא שיעורו של בציר זה, כדי שהעניים יזכו בעוללות? בכך נחלקו הדעות:
דעה ראשונה: שלושה אשכולות העושים רביעית הלוג יין, היא הרביעית המקובלת בידינו.
דעה שנייה: רבע הקב, שהוא למעשה לוג שלם ולא רביעית הלוג.
כמות זו צריכה להיות ניתנת להפקה מן הכרם כדי שייחשב הדבר בציר לבעל הבית, ומתוך כך יזכו העניים בעוללות.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין כרם שכולו עוללות. רבי אליעזר מזכה אותו לבעל הבית, שכן "אם אין בציר - אין עוללות", ורבי עקיבא מזכה אותו לעניים מן הכתוב "וכרמך לא תעולל" - אפילו כולו עוללות. ראינו כיצד מיישב כל אחד את הפסוק של חברו: רבי עקיבא לומד מ"כי תבצור" שאין לעניים זכות בעוללות קודם הבציר, ורבי אליעזר לומד מ"וכרמך לא תעולל" שאף בעל הכרם אינו רשאי להקדים וליטולן קודם הבציר. לבסוף עמדנו על שיעור הבציר שנחלקו בו בירושלמי - שלושה אשכולות העושים רביעית הלוג, או רבע הקב שהוא לוג שלם.