פאה, פרק ו', משנה ז'. במשנה הקודמת קבענו כי עומר שיש בו סאתיים אינו נחשב שכחה. משנתנו מלמדת כי אותו דין נוהג אף בקמה - בתבואה העומדת על שורשיה: "קמה שיש בה סאתיים ושכחה - אינה שכחה". כבר למדנו שקיים דין שכחה אף בקמה עומדת, ואף על פי כן, כאשר יש בה סאתיים של תבואה, אין השכחה חלה עליה, כשם שנאמר לגבי עומר.
קמה שאין בה סאתיים אך ראויה לכך:
ממשיכה המשנה: "אין בה סאתיים, אבל היא ראויה לעשות סאתיים, אפילו היא של טופח - רואין אותה כאילו היא ענווה של שעורים". כלומר, בפועל אין בקמה זו שיעור של שתי סאין תבואה, אך מדובר בסוג תבואה שדרכו להגיע לכמות של סאתיים, אלא שהשנה שנה גרועה וגרעיניה מכווצים מן הרגיל.
"אפילו היא של טופח" - אפילו אם הגרעינים קשים וקטנים כל כך, קטנים מכפי הרגיל, עד שהם דומים לטופח, שהוא מין שעועית קטנה.
"רואין אותה כאילו היא ענווה של שעורים" - אף במצב זה מתבוננים בה כאילו היו אלו גרעינים מלאים וחזקים של שעורה, שהייתה ידועה בגרעיניה הגדולים והחזקים במיוחד. אף על פי שכעת, מחמת העונה הגרועה, אין הקמה גדולה כרגיל, קביעת השיעור של שתי סאין - שבו אין דין שכחה - נעשית על פי מה שדרכה של תבואה זו לעשות.
שני אופנים בהבנת דברי המשנה:
נחלקו המפרשים בהבנת המשנה, ושני אופנים בדבר:
משנתנו עוסקת בשעורים עצמם, ובאה לומר שאף על פי שאין אלו שעורים משובחים, מתייחסים אליהם כאילו היו שעורים ראויים כדבעי.
המשנה עוסקת במינים אחרים של תבואה, והשוואתם לשעורים נעשית משום שגרעיני השעורה חזקים מן התבואה הממוצעת.
לסיכום: קמה שיש בה סאתיים אינה שכחה, כדין עומר; ואף קמה שאין בה סאתיים בפועל, אך ראויה לעשות סאתיים, רואים אותה לפי מה שדרכה לעשות - כגרעיני שעורה מלאים - ואין בה דין שכחה. באופן ההשוואה לשעורים נחלקו המפרשים, אם מדובר בשעורים עצמם או במינים אחרים הנמדדים כנגדם.