פאה פרק ג', משנה ז'. במשנה הקודמת הובאה דעתו של רבי עקיבא, שאפילו קרקע כל שהוא - הכמות הקטנה ביותר של קרקע - חייבת בפאה. מתוך כך ממשיכה המשנה ועוסקת בעניינים נוספים שבהם קרקע כל שהוא מכריעה את ההלכה.
הקדמה: דין מתנת שכיב מרע:
שכיב מרע הוא אדם הנוטה למות. הכלל הוא שאדם המחלק את נכסיו על ערש דווי, ומעניק בחייו את כל רכושו לאנשים מסוימים, כוונתו שהמתנה תחול לפני מותו. לפיכך, אם הבריא - כל שנתן חוזר אליו, שכן לא נתן אלא על יסוד ההנחה שהוא עומד למות, ושוב אין לו צורך ברכושו.
אולם אם שייר לעצמו משהו ולא נתן אלא חלק מנכסיו, הרי הוא מגלה שאין נתינתו נובעת מן ההנחה שהוא עומד למות, אלא מתנה גמורה היא. משום כך, אף אם הבריא, אין הוא יכול לחזור בו ממה שנתן. זהו נושא המשנה שלפנינו.
לשון המשנה:
"הכותב נכסיו שכיב מרע, שייר קרקע כל שהוא - מתנתו מתנה" - אדם הכותב את כל נכסיו בעודו שכיב מרע, ושייר לעצמו אפילו כמות קטנה ביותר של קרקע ולא נתן אותה, ואף שאין הוא יכול ליטול אותה עמו - מתנתו קיימת. אפילו אם החלים ולא נפטר, אין הוא יכול ליטול בחזרה את מה שנתן, שהרי שמר משהו לעצמו, וזה מלמד שנתינתו הייתה בגדר מתנת בריא, כאדם בריא הנותן מתנה.
"לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו מתנה" - לא שייר לעצמו דבר אלא נתן את הכול, ואם עמד מחוליו - אין מתנותיו נחשבות מתנות, והן חוזרות אליו.
הכותב נכסיו לבניו וכתובת האישה:
המשנה מביאה הלכה נוספת שבה קרקע כל שהוא מכריעה: "הכותב נכסיו לבניו" - אדם המחלק את רכושו לבניו בחייו, במקום להותירו לירושה לאחר מותו. יש המבארים שמדובר בשכיב מרע, ויש המבארים שמדובר אף בבריא שעשה כן בחייו.
"וכתב לאשתו קרקע כל שהוא - איבדה כתובתה" - כלל את אשתו יחד עם הבנים ונתן לה אפילו כמות זעירה של קרקע. אם אינה מוחה ואינה אומרת דבר מלבד הסכמה, איבדה את כתובתה, שכן מובן מן הדברים שבחלוקת נכסיו בחייו הוא מתייחס אליה כאחד מן הבנים, ומעניק לכל אחד חלק שיחול בחייו. ומתוך שאינה אומרת דבר, הסכימה לקבל את מעמדה כאחד הבנים תחת הכתובה המגיעה לה.
"רבי יוסי אומר: אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה - איבדה כתובתה" - רבי יוסי מרחיק לכת אף יותר: די בכך שקיבלה על עצמה בעל פה, ואף שלא כתב לה כלל - איבדה את כתובתה בנסיבות אלו.
לסיכום: במשנה זו נמשך העיסוק בכוחה של קרקע כל שהוא. בדין שכיב מרע - שיור של קרקע כל שהוא מוכיח שהמתנה מתנת בריא היא ואינה חוזרת, ואילו הנותן את הכול בלא שיור, אם עמד מחוליו חוזרות מתנותיו אליו. ובדין הכותב נכסיו לבניו - כתיבת קרקע כל שהוא לאשתו, בשתיקתה, מעמידה אותה כאחד הבנים ומאבדת את כתובתה, ולדעת רבי יוסי די בקבלתה בעל פה אף בלא כתיבה.