פאה משנה ו. משנה זו דנה בגודל השדה המתחייב בפאה. לא כל שטח קרקע גדול די הצורך כדי להתחייב בפאה, וזהו הדיון המתקיים במשנתנו.
שיטות התנאים בשיעור השדה:
רבי אליעזר: קרקע שניתן לזרוע בה רובע הקב של זרעים - זהו השיעור המינימלי לחיוב פאה. שיעורה של קרקע זו: עשר אמות וחומש אמה על עשר אמות וחומש אמה, קצת יותר ממאה וארבעים אמות מרובעות, כשלושים וחמישה מטרים בערך.
רבי יהושע: אין קובעים את השיעור לפי כמות הזרע הנזרעת בשדה, אלא לפי היבול - שדה המפיקה סאתיים של תבואה. אין לבלבל שיעור זה עם 'בית סאתיים' הנידון במקומות אחרים, המבוסס על כמות הזריעה; כאן הקביעה נעשית לפי היבול.
רבי טרפון: שישה טפחים על שישה טפחים - זהו הנחשב שדה לעניין פאה. שיעור זה מצוי אף במקום אחר: במסכת כלאיים נלמד כי הערוגה הסטנדרטית היא שישה על שישה, וגודל זה מספיק כדי לזרוע בה חמישה מינים שונים בלא איסור כלאיים.
רבי יהודה בן בתירא: שיהא השדה גדול די הצורך שמה שמצמיחים בו יספיק לקצור ממנו מלוא היד ולחזור - כשני קמצים של תבואה. ההלכה כרבי יהודה בן בתירא.
ראוי לציין: אין פוסקים הלכה על סמך הכתוב במשנה, ואף כאשר נאמר בה "הלכה כדבריו" אין הולכים אחר קביעה זו, שכן גם היא מגיעה מן המשנה עצמה. נדרשים דברי הגמרא או הפוסקים המאוחרים כדי לקבוע מהי ההלכה.
שיטת רבי עקיבא - "אין שיעור":
רבי עקיבא אומר כי "אין שיעור" - אפילו הכמות הקטנה ביותר של קרקע חייבת בפאה. ולא זו בלבד, אלא שהוא מונה שורה של דינים שבהם 'קרקע כל שהוא' רלוונטית:
פאה - אפילו הקרקע הקטנה ביותר חייבת בפאה.
ביכורים - אם קרקע זו מוציאה פירות חדשים, ניתן להביא מהם ביכורים.
פרוזבול - ניתן לכתוב פרוזבול על בסיס קרקע כל שהוא.
קניין אגב - קרקע כל שהוא מקנה עמה מטלטלין.
להבנת עניין הפרוזבול:
כאשר אדם כותב פרוזבול, המלווה הוא הכותב אותו. אולם כדי שהפרוזבול יהיה תקף, על הלווה להיות בעל קרקע כל שהוא לכל הפחות. בכך נחשב הדבר כאילו יש בידי המלווה משכון, סוג של בטוחה שכנגדה הוא יכול לגבות, והדבר מסיר את האיסור מדאורייתא של גבייה לאחר השמיטה. לפיכך נדרש שתהא ללווה קרקע כל שהוא.
להבנת קניין אגב:
מטלטלין נקנים במשיכה, בתפיסת חזקה פיזית בהם בפועל, ואילו קרקע נקנית בכסף (חילופי כסף), בשטר (חילופי מסמך) או בחזקה (עשיית פעולה בקרקע המראה את הבעלות). קניין אגב הוא סוג של הצטרפות: אף שדרכי קניין אלו אינן מועילות כשלעצמן למטלטלין, כאשר האדם תופס חזקה ורוכש באותה שעה קרקע, יכולה רכישת הקרקע לצרף אליה את המטלטלין. קרקע בכל גודל יכולה לפעול זאת, וזו כוונת המשנה: קרקע קטנה זו, אפילו כל שהוא, מקנה עמה מטלטלין - בכסף, בשטר ובחזקה.
לסיכום: במשנה זו נחלקו התנאים בשיעור המינימלי של שדה החייב בפאה - רבי אליעזר לפי כמות הזריעה (בית רובע), רבי יהושע לפי היבול (סאתיים תבואה), רבי טרפון בשיעור ערוגה של שישה על שישה טפחים, ורבי יהודה בן בתירא בשיעור כדי לקצור מלוא היד ולחזור, וכדבריו ההלכה. רבי עקיבא סובר שאין שיעור כלל, ומנה את הדינים שבהם קרקע כל שהוא מועילה: פאה, ביכורים, כתיבת פרוזבול והקניית מטלטלין אגב קרקע.