פאה, פרק ב', משנה ו'. משנה זו מעניקה לנו הקשר היסטורי להלכה שנשנתה במשנה הקודמת. שם למדנו כי שני מיני חיטים נחשבים לשני מינים כאשר הם נקצרים בשני זמנים שונים, ואילו כאשר נקצרו יחדיו באותו זמן - הרי הם מין אחד לעניין פאה.
המעשה שהובא לפני רבן גמליאל:
"מעשה שזרע רבי שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל" - כוונת המשנה שרבי שמעון איש המצפה זרע את שדהו, ולאחר מכן הביא את שאלתו לפני רבן גמליאל. השאלה נגעה לשני סוגי חיטים שזרע, וביקש לדעת האם נחשבים הם מין אחד לעניין פאה או שני מינים.
"ועלו ללשכת הגזית ושאלו" - לשכת הגזית היא החדר שבבית המקדש שבו ישב הסנהדרין הגדול, בית הדין העליון, ושם הציגו את שאלתם.
שרשרת המסורה:
"אמר נחום הלבלר: מקובל אני מרבי מיאשא" - נחום הלבלר, אחד מחברי הסנהדרין, העיד כי בידו מסורה שקיבל ולמד מרבי מיאשא. וזו השתלשלות המסורה:
רבי מיאשא - ממנו קיבל נחום הלבלר.
"שקיבל מאבא" - רבי מיאשא קיבל מאביו.
"שקיבל מן הזוגות" - ואביו קיבל מן הזוגות.
"שקיבלו מן הנביאים" - והזוגות קיבלו מן הנביאים.
הזוגות הם האב בית דין והנשיא של בתי הדין של הסנהדרין בכל דור ודור, החל משמאי והלל ואחורנית עד שמעיה ואבטליון וכן הלאה - כפי שכולם מנויים בתחילת פרקי אבות - ועד שמעון הצדיק ואנשי כנסת הגדולה. באנשי כנסת הגדולה היו נביאים: חגי, זכריה ומלאכי, ומהם נמסרה ההלכה.
ההלכה למשה מסיני:
"שהיא הלכה למשה מסיני, שהזורע את שדהו שני מיני חיטים" - זו ההלכה שנמסרה למשה בסיני באדם הזורע בשדהו שני מינים שונים של חיטה:
"אם עשאן גורן אחת - נותן פאה אחת" - קצר את הכול בפעם אחת, נותן פאה אחת מכל השדה, שכן הוא נחשב שדה אחד, אף שמדובר בשני תת-מינים של חיטים.
"שתי גרנות - נותן שתי פאות" - קצר אותם בשני זמנים שונים, נחשבים הם לשני מינים ולשני שדות נפרדים, ולפיכך נותן שתי פאות.
לסיכום: משנה זו מביאה מעשה שאירע ברבי שמעון איש המצפה, שהעלה את שאלתו לפני רבן גמליאל, ומשם עלו ללשכת הגזית ושאלו את הסנהדרין. נחום הלבלר העיד על מסורת שקיבל איש מפי איש - מרבי מיאשא, מאביו, מן הזוגות ומן הנביאים - שהיא הלכה למשה מסיני: הזורע שני מיני חיטים בשדהו, אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת, ואם עשאן שתי גרנות נותן שתי פאות.