פאה, פרק ד', משנה ה'. משנה זו דנה בזמנים שבמהלך היום שבהם רשאים העניים ללקט את הפאה. להקדמת הדברים יש לדעת כי המפרשים מבארים שכדי שהעני יוכל ללקט פאה, נדרש בעל השדה לתת רשות או להיות נוכח באותה שעה, ומכאן נובעת ההלכה שלפנינו.
"שלוש אבעיות ביום":
שלוש הופעות של בעל הבית ביום. במילה "אבעיות" נאמרו שני ביאורים:
לשון גילוי - בעל הבית מופיע ומתגלה בשדה שלוש פעמים ביום, כדי שיוכל להיות נוכח בשעה שהעניים נוטלים את הפאה.
לשון בעיא - מלשון בקשה ושאלה, שאלו הם הזמנים שבהם מבקשים העניים את הפאה.
בכל אופן, שלוש פעמים ביום נלקחת הפאה על ידי העניים: "בשחר ובחצות ובמנחה". בירושלמי מבואר טעמו של כל זמן וזמן:
בשחר - עבור המניקות, שבשעה שילדיהן ישנים בבוקר יכולות הן לבוא וללקט.
בחצות - עבור הילדים הקטנים של העניים, הקמים מעט מאוחר יותר, ובאותה שעה הם יכולים ללקט.
במנחה - עבור הזקנים, שלוקח להם זמן רב להגיע אל השדה.
מחלוקת רבן גמליאל ורבי עקיבא בטעם הזמנים:
רבן גמליאל אומר: "לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו" - חכמים קבעו זמנים אלו כמינימום, ואם בעל הבית מוכן לכך רשאי הוא להוסיף עליהם, שהרי נקבעו לטובת העניים, ובלבד שלא יפחת מהם.
רבי עקיבא אומר: "לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו" - זהו המספר המרבי, והוא נקבע לטובת בעל הבית, שלא יצטרך להטריח את עצמו יותר משלוש פעמים ביום; אך אם רצונו לעשות פחות, הרשות בידו.
הרמב"ם פוסק שהזמנים הם שלוש פעמים בדיוק, לא יותר ולא פחות.
"של בית נמר היו מלקטין על החבל":
המשנה מספרת על שדהו של בעל בית מסוים, מבית נמר, שהיו קוצרים בו תוך שימוש בחבל: בכל שורה ושורה היו מותחים חבל כדי לתחום את הכמות שתשמש לפאה.
בדרך זו "ונותנין פאה מכל אומן ואומן" - הם נתנו פאה מכל שורה ושורה, וכך לא הייתה הפאה מרוכזת במקום אחד בשדה אלא זמינה בכמה מקומות. תועלת גדולה הייתה בכך לעניים: הם יכלו למצוא פאה לאורך כל הקציר, בסופה של כל שורה, והיא הייתה נגישה להם במקומות שונים בשדה.
לסיכום: במשנה זו למדנו על שלושת הזמנים שנקבעו לליקוט הפאה - בשחר, בחצות ובמנחה - ועל טעמיהם לפי הירושלמי: המניקות, הילדים הקטנים והזקנים. עמדנו על מחלוקת רבן גמליאל ורבי עקיבא, אם זמנים אלו נקבעו כמינימום לטובת העניים או כמקסימום לטובת בעל הבית, ועל פסק הרמב"ם ששלוש הפעמים הן בדיוק. לבסוף למדנו ממנהגם של בית נמר, שנתנו פאה מכל שורה ושורה, ובכך היטיבו עם העניים ופיזרו את הפאה בכל רחבי השדה.