פאה פרק ח', משנה ה'. רוב מתנות העניים נלקטות בידי העניים עצמם בשדה - פאה, לקט, שכחה, פרט ועוללות וכדומה; אולם מעשר עני מחולק וניתן בידי בעל הבית, שכן מדובר בחלק שהוא מפריש מתבואתו שלו. הרמב"ם כותב שבעל הבית נותן לכל עני הבא אליו כדי שובעו, כלומר שיעור המספיק לספק את צרכו, שנאמר בעניין מעשר עני: "ואכלו בשעריך ושבעו" - שיהיו יכולים לאכול בשעריך ולשבוע. השאלה היא, מהו שיעורו של "כדי שובעו", ובכך עוסקת משנתנו בכל פריט ופריט.
שיעורי הנתינה בגורן:
המשנה פותחת: "אין פוחתין לעניים בגורן" - אין נותנים לעניים הבאים אל הגורן פחות מן השיעורים הבאים:
"מחצי קב חיטים" - אין נותנים לעני פחות מחצי קב של חיטים.
"וקב שעורים" - כפול מן החיטים. רבי מאיר אומר: "חצי קב" - אף בשעורים השיעור הוא חצי קב, בדיוק כבחיטים.
"קב וחצי כוסמין" - קב וחצי של כוסמין.
"וקב גרוגרות" - כשמדובר בתאנים יבשות, נותנים לו קב.
"או מנה דבילה" - תאנים דחוסות אינן ניתנות לפי מידת נפח אלא לפי משקל, ושיעורן מנה, שהוא משקל מאה דינרים. רבי עקיבא אומר: חצי מן הכמות הזו, חצי מנה של דבילה.
"חצי לוג יין" - כמה יין נותנים לו? חצי לוג. רבי עקיבא אומר שנותנים לו מחצית מזה: רביעית, רבע לוג של יין, וזהו השיעור המשביע אותו.
"רביעית שמן" - לדעת התנא קמא, רבע לוג של שמן. רבי עקיבא אומר: שמינית מזה.
"ושאר כל הפירות" - בכל הפירות שלא נמנו לעיל אמר אבא שאול: "כדי שימכרם ויקח בהם מזון שתי סעודות" - שיינתן לו שיעור שיוכל למכרו ולקנות בדמיו מזון של שתי סעודות.
בין הגורן לעיר:
אולם דברים אלו אמורים, מבארים המפרשים, כאשר העני יוצא אל הגורן, אל אזור הדיש שבשדה, וטורח לעשות את כל הדרך - אז חייב בעל הבית לתת לו כשיעורים הללו. אך בעיר עצמה, כשהעני בא אל פתח ביתו, רשאי בעל הבית לתת לו כרצונו, ואפילו כזית בלבד. הטעם לכך: בעיר נותנים לו אנשים רבים, ובידו לצרף את מתנותיהם של הרבים לכמות גדולה; ואילו בשדה הלך במיוחד אל שדהו של זה, ולפיכך מוטל עליו לתת לו כדי שביעה.