פאה, פרק ב', משנה ה'. משנה זו מלמדת אותנו קריטריונים נוספים לאופן שבו מחלקים שדה לשני חיובי פאה נפרדים.
הזורע את שדהו מין אחד:
המשנה פותחת: "הזורע את שדהו מין אחד, אף על פי שהוא עושהו שתי גרנות - נותן פאה אחת". מהו גורן? רצפת דיש, שאליה מביאים את התבואה לאחר הקצירה, ומשום כך היא משמשת כאן ככינוי לקצירה אחת. כלומר: הזורע בשדהו מין אחד של תבואה, אף אם קצר אותו בשני זמנים נפרדים - אינו נותן אלא פאה אחת, שהרי מין אחד הוא.
הזורע שני מינים:
"ואם זרע שני מינים, אף על פי שהוא עשאן גורן אחת - נותן שתי פאות" - זרע בשדהו שני מינים שונים, אף אם קצר את כולם כאחד בגורן אחת, נותן שתי פאות נפרדות, מפני ששני מינים הם.
הזורע שני מיני חיטים:
מה הדין בזורע בשדהו שני מינים של חיטה? הכול חיטה, אלא שאלו שני סוגים שונים. כאן הגורן הוא הקובע:
"עשאן גורן אחת - נותן פאה אחת" - קצר את הכול בבת אחת, הרי שני מיני החיטים נחשבים כמין אחד, ודי בפאה אחת.
"שתי גרנות - נותן שתי פאות" - קצר בשני זמנים נפרדים, הרי הם נחשבים כשני מינים, ונותן שתי פאות.
לסיכום: במין אחד קובע המין ולא הגורן, ולפיכך אף שתי גרנות אינן מחלקות אותו לשני חיובים; בשני מינים קובע המין, ולפיכך אף גורן אחת אינה מאחדת אותם לחיוב אחד; ובשני מינים של חיטה קובע הגורן - גורן אחת מאחדת אותם לפאה אחת, ושתי גרנות מחלקות אותם לשתי פאות.