פאה, פרק ב', משנה ג'. שתי המשניות הקודמות מנו פריטים שונים הנחשבים הפסק בין שני חלקי שדה, ובכוחם לעשות את שני חלקי השדה לשני שדות נפרדים לעניין פאה. משנתנו פותחת בכלל רחב:
"הכל מפסיק לזרעים":
כל הפריטים שנמנו בשתי המשניות הקודמות משמשים הפסק וחלוקה לזרעים, כלומר לצמחים הגדלים בשדה. שדה שגדלה בו תבואה, או מיני ירקות וכיוצא בהם, אותם פריטים מהווים בו הפסק ועושים את שני חלקיו לשני שדות נפרדים לעניין פאה.
"ואין מפסיק לאילן אלא גדר":
אולם כאשר מדובר בפרדס - כאשר יש אילנות בשדה וחובה לתת פאה אף מפירות האילן - אין דבר מפסיק אלא גדר בלבד. נדרשת גדר ממשית המפרידה ביניהם, וכל דבר פחות מכך אינו נחשב הפסק, והכל נידון כפרדס אחד ושדה אחד. אפילו זורם בתוכו נחל, או עוברת בו דרך היחיד או דרך הרבים - אף אחד מן הדברים שנמנו קודם לכן אינו נחשב הפרדה, והכל פרדס אחד לעניין פאה, אלא אם כן קיימת גדר ממשית.
"ואם היה שיער כושש - אינו מפסיק, אלא נותנין פאה לכל":
'שיער' פירושו בדרך כלל שיער, אך בהקשר זה הכוונה לענפים המשתרגים ומשתפלים מעל הגדר. במקרה כזה אף הגדר עצמה אינה נחשבת הפסק, וחובה לתת פאה מכל הפרדס: אף החלק שמעברה השני של הגדר נחשב לשדה אחד, ופאה אחת בלבד חייבים לתת מאותו שדה, ולא שתי פאות נפרדות.
תוספת הירושלמי:
הירושלמי מעיר כי הביטוי "הכל מפסיק לזרעים" הוא לשון ריבוי, ובא לרבות דבר שלא הוזכר במשניות הקודמות לעניין זרעים: סלע העובר בתוך השדה. אם נדרש החורש להגביה את המחרשה כדי לעבור מעל הסלע ולא יכול היה לחרוש דרכו, נחשב הסלע הפסק לעניין זרעים.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי כל הפריטים שנמנו לעיל מפסיקים לזרעים, ואילו באילנות אין הפסק אלא גדר ממשית בלבד; ואף גדר זו בטלה כהפסק כאשר ענפים משתפלים מעליה, ואז נותנים פאה אחת לכל. ועוד למדנו מן הירושלמי, שלשון "הכל" מרבה אף סלע שאין המחרשה יכולה לעבור בו.