פאה, פרק ו', משנה ג'. משנה זו עוסקת במקרים נוספים שבהם הכול מודים, ואף בית הלל בכללם, שאין הם נחשבים שכחה - מפני שקיים בהם דבר מה הגורם לאדם להיזכר בעומר, אף אם שכחו לשעה קלה.
שלושת המקרים שבמשנה:
"ראשי שורות" - המשנה שלנו אינה מבארת למה הכוונה, וביאור הדבר נותר למשנה הבאה, שתפרט מהם "ראשי שורות".
"העומר שכנגדו מוכיח" - אלומת תבואה שהאלומה שכנגדה משמשת לה סימן ומלמדת עליה.
"העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכחו" - עומר שאחז בו האדם וזכה בו כדי להוליכו אל העיר, ולאחר מכן שכחו.
בכל אחד מן המקרים הללו קובעת המשנה: "מודים שאינו שכחה" - אף בית הלל מודים שאין אלו בכלל שכחה.
ביאור "העומר שכנגדו מוכיח":
נניח מקרה של מאה אלומות תבואה, המסודרות עשר אלומות ממזרח למערב ועשר אלומות מצפון לדרום, כמעין ריבוע גדול. אדם האוסף את האלומות בכיוון מזרח-מערב, מתקדם ושוכח אחת מהן וממשיך הלאה - לכאורה ניתן לומר ששכחה. אך מאחר שאותה אלומה עומדת גם בשורה שלמה ההולכת מצפון לדרום, אומרים "העומר שכנגדו מוכיח": הכיוון השני מלמד שעדיין עתיד הוא לשוב ולאספה. שכן אף אם בהילוכו ממזרח למערב שכחה, כשילך מצפון לדרום ייזכר בה, בהיותה חלק משורה שלמה של צפון לדרום. נמצא שלא שכחה אלא מצד ההליכה ממזרח למערב בלבד, ולא מצד ההליכה מצפון לדרום.
המקרה השלישי ותלותו בגרסאות המשנה הקודמת:
המקרה האחרון, "עומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר", מתיישב יפה בדעת בית הלל אם לומדים את המשנה הקודמת כגרסת רבי יהושע. לפי גרסה זו סוברים בית הלל שעצם היות הדבר מונח בסמוך לדבר אחר אינו מספיק כדי להוציאו מכלל שכחה. ואילו כאן, כשאחז בו האדם ולאחר מכן שכחו, מלמדת משנתנו שלדעת בית הלל אין זו שכחה, מפני שאחז בו.
אולם אם לומדים את המשנה הקודמת כגרסת רבי אליעזר, שלדעתו נחלקו בית שמאי ובית הלל במקרה שהחזיק בו, ובית הלל אומרים שאף כשהחזיק בו נחשב הדבר לשכחה - אין הדבר עולה בקנה אחד עם משנתנו. שהרי משנתנו קובעת שעצם ההחזקה בעומר, קודם ששכחו, די בה כדי לומר שאין זו שכחה ואינו שייך לעניים.
לסיכום: משנה זו מונה שלושה מקרים שאף בית הלל מודים שאינם שכחה: "ראשי שורות", "העומר שכנגדו מוכיח" ו"העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר". עמדנו על ביאור העומר שכנגדו מוכיח - שהשורה בכיוון השני מזכירה לאדם את האלומה שדילג עליה; וכן על כך שמשנתנו מתיישבת דווקא לפי גרסת רבי יהושע, שלפיה בית הלל לא נחלקו במקרה שהחזיק בעומר, ואילו לפי גרסת רבי אליעזר, שבית הלל מחשיבים אף החזקה לשכחה, אין דבריהם עולים בקנה אחד עם משנתנו.
במשנה הבאה נעסוק בביאור "ראשי שורות" ובפירוט גדריהם.