במשנה הקודמת למדנו כי אף שקיימת הלכת דמאי, שלפיה אין מאמינים לעם הארץ שהפריש מעשרות, מכל מקום אם עני שהוא עם הארץ אומר שהפירות שבידו הגיעו ממתנות עניים - הפטורות ממעשרות - נאמן. אלא שהמשנה סייגה זאת: הנאמנות קיימת רק בדבר שמסתבר שדרכם של אנשים לתתו לעני בצורה זו.
משנתנו מפרטת באילו דברים נאמן העני לומר "אלו מתנות עניים", ובאילו אינו נאמן:
גרעינים: נאמן העני לומר שקיבלם ממתנות עניים. אך אינו נאמן לומר "קמח זה ניתן לי" או "לחם זה ניתן לי", שכן אין דרכן של מתנות עניים להתחלק כקמח וכלחם. הרש"ש מוסיף שאם טוען העני כי את הגרעינים קיבל ממתנות עניים, והוא עצמו טחנם לקמח או עשה מהם לחם - נאמן.
אורז: נאמן על אורז שאינו מעובד. יש המפרשים שהכוונה לאורז שעודנו בקנה המקורי שלו, ויש המפרשים שכבר הוסר מן הקנה אך קליפתו החיצונית עדיין עליו. כך או כך, מדובר באורז שאינו מעובד, ובו נאמן לומר שניתן לו כמתנות עניים. אך אם טוען שניתן לו לאחר שעובד - בין חי ובין מבושל - אינו נאמן.
פול: נאמן לומר שקיבל את הפולים עצמם ממתנות עניים, אך אינו נאמן לומר שניתנו לו פולים טחונים, פולים ירוקים שנמעכו, שהוא מין עיבוד - לא כשהם חיים ובוודאי לא כשהם מבושלים. אין דרכם של בני אדם לחלק מתנות עניים בצורה זו.
שמן: נאמן לומר שהשמן ניתן לו כמעשר עני, מכיוון שהיה מקובל להפריש מעשר עני לאחר סחיטת הזיתים ועשיית השמן.
שמן הבא מזיתי ניקוף:
הזיתים הבודדים הנותרים על העץ היו מיועדים לעניים, שהיו מנקפים אותם. "ניקוף" מלשון הכאה - העניים היו מכים בעצי הזית ומוציאים מהם את שאריות הזיתים האחרונות. על שמן כזה אין העני נאמן לומר שעשאו מזיתי ניקוף, משום שזיתים אלו מועטים מאוד, ואין זו הדרך הרגילה לעשות מהם שמן זית. לפיכך, כשהוא טוען שהשמן בא מזיתי ניקוף שצירף יחד ועל כן הוא מן העניים - אין מאמינים לו לפטרו מדמאי.
לסיכום: העני נאמן לומר שהמוצר שבידו הגיע ממתנות עניים רק כאשר דרכו של אותו מוצר להינתן בצורה זו - גרעינים, אורז שאינו מעובד, פולים כמות שהם ושמן. אך בדברים שעברו עיבוד, כקמח, לחם, אורז מעובד ופולים טחונים, וכן בשמן הבא מזיתי ניקוף, אין הוא נאמן, ודינם כדמאי.