פרה, פרק ג, משנה יא. הפרק כולו מלווה את הכנתה ושריפתה של פרה אדומה מתחילת התהליך ועד סופו, ומשנתנו מביאה אותו לידי סיום: עץ הארז, האזוב ושני התולעת מושלכים אל תוך האש, השרידים השרופים מעובדים לאפר, והאפר מתחלק לשלושה חלקים, כשלכל חלק ייעוד משלו.
האגודה
"כרכן בשיירי הלשון": הכהן נטל את שלושת הדברים, מקל הארז, האזוב והצמר הצבוע בשני תולעת, וקשר אותם לאגודה אחת בעזרת רצועת לשון הזהורית שנותרה מן הלשון ששימשה קודם לכן. ומדוע לקשור אותם יחד? הטעם מעשי: חבילה קשורה כבדה דיה כדי לכוון אותה כראוי, ואף אחד משלושתם לא ייסחף הצידה במקום להגיע אל הלהבות. "והשליך לתוך שריפתה": ולאחר מכן זרק את האגודה הזאת לתוך האש ששרפה את הפרה.
הפיכת השרידים לאפר
"נשרפה": לאחר שנשרפה הפרה כולה. "חובטין אותה במקלות": היו מכים בשרידים במקלות כדי לפרר אותם, "וכוברין אותה בכברות": ואחר כך מנפים אותם בכברות. ויש דעה שנייה בעניין הכלים ששימשו לכך. "רבי ישמעאל אומר", ולדעתו הכלים עצמם היו עשויים אבן: "במקבות של אבן", פטישים חצובים מאבן, "ובכברות של אבן היתה נעשית", וכן כברות של אבן, הם שבהם נעשתה מלאכה זו.
גוש חרוך שעדיין היה בו אפר, "שחור שיש בו אפר", היו כותשים אותו עוד, "כותשין אותו", כדי שהאפר שבתוכו לא יֵלך לאיבוד. וגוש שלא היה בו עוד אפר, "ושאין בו", היו מניחים אותו כמות שהוא, "מניחין אותו". אבל עצם, "העצם בין כך ובין כך", דינה אחד בשני המקרים, בין שנראה שיש בה אפר ובין שלא: "היה נכתש", היו כותשים אותה.
שלושה חלקים
"וחולקים אותו לשלושה חלקים": את האפר שהתקבל חילקו לשלוש מנות. הראשונה, "אחד ניתן בחיל", הופקדה בחיל, החומה הנמוכה שהקיפה את הר הבית. השנייה, "ואחד ניתן בהר המשחה", הונחה בהר המשחה, הוא הר הזיתים. השלישית, "ואחד היה מתחלק לכל המשמרות", חולקה בין המשמרות, משמרות הכהונה המתחלפות.
כל חלק שימש לתכלית אחרת. החלק שנשמר בחיל הונח שם למשמרת לדורות הבאים. מן החלק שבהר המשחה היו הכהנים נוטלים כשהיו צריכים לקדש, כלומר לערב אפר במים. והחלק שהתחלק בין המשמרות היה מלאי העבודה השוטף, ששימש להזאה על הטעונים טהרה.