פרה, פרק י"ב, משנה י"א. הפרק הזה עוסק בפרטים המעשיים של הזאת מי חטאת, מימיה של פרה אדומה. משנתנו, המשנה החותמת את המסכת, מלמדת ששתי הפעולות, טבילת האזוב במים וההזאה עצמה, שייכות ליום, ומבררת מאימתי בדיוק מתחיל היום לעניין זה.
הטבילה וההזאה, שתיהן ביום
"טבל האזוב ביום": לקח את האזוב וטבל אותו במי החטאת בעוד יום, "והזה ביום", וגם את ההזאה עשה בעוד יום. על מקרה כזה פוסקת המשנה "כשר": ההזאה עלתה לו.
ומכאן המקרים ההפוכים. "ביום והזה בלילה": הטבילה נעשתה בעוד יום, אבל ההזאה נדחתה לאחר שחשך. "בלילה והזה ביום": הטבילה נעשתה בלילה, ורק אחר כך, ביום, הזה. בשני המקרים הדין הוא "פסול". כל אחד משני חלקי המעשה, הטבילה לא פחות מן ההזאה, צריך ליפול בשעות היום, והעשייה הנכונה של האחד אינה מצילה את חברו.
טבילתו של האדם עצמו
"אבל הוא עצמו": האדם המיטהר, דינו אחר. "טובל בלילה": מותר לו לירד למקווה בעוד לילה, "ומזה ביום", וההזאה נעשית עליו לאחר שהאיר היום. טבילתו אינה אחד מרכיבי ההזאה שהמשנה הגבילה אותם ליום. ועוד, שטבילתו אינה חלה בשלמותה אלא עם בוא הבוקר שלמחרת, שהרי צריך שיעבור עליו הלילה.
"שאין מזין עד שתנץ החמה". הטעם שההזאה עצמה ממתינה לבוקר הוא שאין מזין עד שתנץ החמה ממש.
משעלה עמוד השחר
"וכולן שעשו": כל המעשים שנזכרו כאן, אם קדם אדם ועשה אותם "משעלה עמוד השחר", מן הרגע שעלה עמוד האור במזרח, דינם "כשר" בדיעבד. לכתחילה יש להמתין עד הנץ החמה, אבל עלייתו של עמוד השחר כבר מספיקה שלא לפסול את מה שנעשה, אף שהיום המלא עדיין לא התחיל.
בהלכה זו אנו משלימים את מסכת פרה.