פרה, פרק ח, משנה י. חלק זה של הפרק בודק אילו מקורות מים כשרים למי חטאת, המים שנותנים עליהם את אפר הפרה האדומה. משנתנו מונה נהרות מסוימים ופוסלת אותם, כל אחד מטעם משלו.
פותחת המשנה: "מי קרמיון ומי פוגה פסולין, מפני שהן מי ביצים", מימי הקרמיון ומימי הפוגה פסולים, לפי שהם מי ביצים (מי אגמים ומי בִּיצה). מי ביצים הם מים שנושאים עמם חול וטיט. ולעניין מקומם של הנהרות: הרמב"ם והרא"ש מבינים שהקרמיון והפוגה הם נהרות בארץ ישראל, ולפי זה משנתנו מדברת בארבעה נהרות בסך הכול: הירדן, הירמוך, הקרמיון והפוגה. ואילו ה"ערוך" מזהה את הקרמיון והפוגה עם אמנה ופרפר, נהרות דמשק.
ומה בטיט ובחול פוסל מים כאלה? שני הסברים נאמרו בדבר. לפי ההסבר הראשון, החומר המוצק הצף במים הוא חציצה: כשממלאים את המים, הטיט מפסיק ביניהם ובין דפנות הכלי, ואין המילוי מילוי כשר. לפי ההסבר השני, משעה שמי הביצה נשפכים לתוך הנהר נעשה זרמו כבד ואיטי, והנהר אינו מהלך מעצמו; ונחל שזרימתו נחסמה כך יוצא מכלל "מים חיים", מי מעיין נובעים, וזה בדיוק מה שנדרש למי חטאת.
ממשיכה המשנה: "מי הירדן ומי ירמוך פסולין, מפני שהן מי תערובות", מימי הירדן ומימי הירמוך פסולים, לפי שהם מי תערובות. נהרות אלו נפסלים לא מחמת עצמם אלא מפני שנהרות פסולים נשפכים לתוכם ומתערבים בהם. (הירמוך הוא יובל הבא מעבר הירדן ומצטרף לירדן.)
ומכאן מגדירה המשנה את הכלל: "ואלו הן מי תערובות? אחד כשר ואחד פסול שנתערבו", אלו הן מי תערובות: נהר אחד כשר ונהר אחד פסול שזרמו יחד. במקרה כזה אין למלא מים מן המקום שבו הם נפגשים. "שניהם כשרין ונתערבו כשרין", אם שני הנהרות כשרים והם זרמו יחד, המים כשרים. "רבי יהודה פוסל", רבי יהודה פוסל אף בזה.
חששו של רבי יהודה רחב יותר: אם נתיר למלא מים במקום מפגשם של שני נהרות כשרים, יבואו למלא במקום מפגשם של שני נהרות שאחד מהם פסול, ולא יבחינו בין המקרים. אבל אין הלכה כרבי יהודה; ובמקום ששני הנהרות כשרים, מותר לקחת מים מן המקום שבו הם מתחברים.