פרה, פרק ג, משנה י. הפרק מלווה את שריפת הפרה האדומה שלב אחר שלב, וכאן אנו מגיעים לרגע שבו מביאים ומציגים לעיני כל הנוכחים את שלושת הדברים שהתורה מצווה להשליך אל תוך המדורה.
"נבקעה": משנבקעה הפרה מחום הלהבות, יצא הכהן מן הגת (הבור) שבה היא מונחת ונשרפת, ועמד סמוך לה מבחוץ, בלשון המשנה: "ועמד חוץ מגיתה". שם הוא אוסף לידיו את שלושת המרכיבים הנוספים: "נטל", הוא נוטל, "עץ ארז", חתיכת עץ ארז, "אזוב", ענף של אזוב, ו"שני תולעת", צמר הצבוע בצבע אדום.
עכשיו מגיעה השאלה בפני הציבור. "אמר להן": הוא פונה אל העומדים שם ושואל תחילה "עץ ארז זה?", ושוב "עץ ארז זה?"; אחר כך "אזוב זה?", ופעם נוספת "אזוב זה?"; ולבסוף על הצמר הצבוע: "שני תולעת זה?" "שני תולעת זה?". כל אחד ואחד משלושת הדברים, כדברי המשנה, הועלה כשאלה "שלוש פעמים", "על כל דבר ודבר". וגם תשובתם נרשמה, "והם אומרים לו": אמרו לו "הן", כן, ושוב כן, עד שכל אחד משלושת החומרים קיבל את אישורו שלוש פעמים נפרדות.
מדוע שלוש פעמים?
השאילה המשולשת אינה טקס בעלמא. שבעה מינים שונים נקראים בשם ארז, וארבעה מינים שונים נקראים אזוב, כך שזיהוי המין הנכון הוא הכרעה הלכתית של ממש. גם הצבע האדום יכול לבוא מכמה מקורות: יש המפיקים אותו מן הפואה, שהשורש שלה נותן גוון אדמדם, יש מן הלכה, ויש מתולעת השני עצמה, והיא החומר שהתורה מתכוונת אליו. מאחר שכל אחד משלושת הדברים עלול להתחלף בקלות במין הדומה לו, מגביה הכהן את החפץ ומכריז עליו בפומבי, כדי שכל הנוכחים יאשרו שמה שעומד להיות מושלך אל האש הוא בדיוק מה שהתורה קבעה.
נטילת רשות מבית דין
יש בשאלתו גם פן נוסף. אין הוא רק מוודא את זהות החומרים, אלא מבקש רשות מבית הדין לפני שהוא ממשיך. למעשה הוא שואל: האשליך עץ ארז זה? האשליך אזוב זה? האשליך שני תולעת זה? שום דבר בעבודה זו אינו נעשה על דעת הכהן לבדו.
התוספתא מוסרת שגם דבר זה נאמר באותה תבנית משולשת: הכהן היה שואל, אשליך? אשליך? אשליך? והם היו עונים לו, הן, הן, הן. כל שלב ושלב בפרה אדומה נעשה מתוך אישור ציבורי גלוי וחוזר, בלא שיישאר מקום לטעות לא בזיהוי החומרים ולא ברשות להשתמש בהם.