פרה, פרק ג', משנה ט'. הפרק כולו עוקב אחר הכנת הפרה האדומה כסדרה, שלב אחר שלב. במשנתנו כופתים את הפרה ומניחים אותה על המערכה, שוחטים אותה, מזים מדמה כנגד בית המקדש, ומדליקים את האש.
"כפתוה בחבל של מגג": כפתו את הפרה בחבל של מגג. "ונתנוה על גב המערכה": לאחר מכן הניחו אותה על מערכת העצים שהוכנה לה. "ראשה בדרום ופניה למערב": העמידוה כשראשה מכוון לדרום ופניה מופנות לצד מערב.
חבל של מגג עשוי מסוג של גמי. הטעם לשימוש בו מדויק: כל העבודה נעשתה בחומרים שאינם מקבלים טומאה, ולכן אף החבל שכפת את הפרה נבחר מדבר שאינו יכול להיטמא.
"הכהן עומד במזרח ופניו למערב". הכהן עמד בצד המזרחי, ופניו מופנות למערב.
"שחט בימינו וקבל בשמאלו": את השחיטה עצמה עשה בידו הימנית, ואת הדם שיצא קיבל בידו השמאלית.
"רבי יהודה אומר". רבי יהודה מתאר את הדבר בדרך אחרת: "בימינו היה מקבל, ונותן לשמאלו, ומזה בימינו". לפי תיאורו קיבל הכהן את הדם בימינו, העביר אותו לשמאלו, ואז חזר והזה בימינו.
ועכשיו ההזאה. "טובל והזה שבע פעמים": היה טובל את אצבעו בדם ומזה שבע הזאות נפרדות, "כנגד בית קדש הקדשים", כשהוא מכוון כל הזאה והזאה אל החדר הפנימי שבבית המקדש, בית קודש הקודשים.
"על כל הזיה טבילה". כל אחת משבע ההזאות הצריכה טבילה חדשה בדם; לא היה מזה שתי הזאות מטבילה אחת.
"גמר מלהזות": משהשלים את שבע ההזאות, היה צריך לסלק את הדם שנשאר בידו, והמשנה מלמדת בדיוק היכן סילק אותו. "קנח את ידו", ניגב את ידו, "בגופה של פרה", בגוף הפרה האדומה עצמה.
"ירד והצית את האש באליתות". לאחר מכן ירד והדליק את האש בעזרת קיסמי עצים.
"רבי עקיבא אומר". לדעת רבי עקיבא, החומר שבו הדליקו את האש היה "בחריות", ענפים שנלקחו מעץ הדקל.
בכך האש בוערת תחת הפרה על מערכת העצים, ועבודת הפרה האדומה מתקדמת לשלבה הבא.