פרה, פרק ג, משנה ח. הפרק הזה מוליך אותנו בהכנת הפרה האדומה שלב אחר שלב, מימי הפרישה של הכוהן ועד שריפת הפרה. משנתנו עומדת ברגע שלפני השריפה: הזקנים נפרדים מן הכוהן בהוראה אחרונה, והעצים שיבעירו את הפרה מסודרים במקומם.
לשון המשנה: "סמכו ידיהם עליו", סמכו את ידיהם עליו, "ואמרו לו", וכך אמרו לו: "אישי כהן גדול, טבול אחת", אדוני הכוהן הגדול, ירד וטבול טבילה אחת.
אלו שסמכו עליו את ידיהם הם זקני ישראל, והם שפנו אליו בדברים הללו ואמרו לו לילך ולטבול.
"ירד וטבל, ועלה ונסתפג". ירד וטבל, ואחר כך עלה וניגב את עצמו במגבת.
מילה על זהותו של הכוהן הזה. משנתנו מציגה אותו ככוהן גדול, וכך נעשתה כאן העבודה, אבל הכנת הפרה האדומה אינה טעונה כוהן גדול; אף כוהן הדיוט כשר לעשותה.
"ועצים היו מסודרים שם: עצי ארזים, ואורנים, וברושים, ועצי תאנה חלקה". עצים היו מסודרים שם מכבר: עצי ארז, אורן, ברוש, ועצי תאנה חלקה.
ומדוע דווקא המינים הללו? מפני שעצם נקי מנקבים ומקשרים, ועל כן הוא חומר בעירה משובח, והאש נאחזת בו בנקל ובוערת היטב.
"ועושין אותו כמין מגדל, ומפתחין בו חלונות". היו בונים את המערכה בצורת מגדל, ומשאירים בה פתחים כעין חלונות.
צורת המגדל פירושה שהמערכה רחבה בתחתיתה והולכת וצרה כלפי מעלה. הפתחים שהניחו בדפנותיה שימשו לצורך מעשי: האוויר נכנס דרכם ומזין את הלהבות, ומכוחו האש מתחזקת.
"וחזיתו מערבה". חזיתה הייתה פונה למערב, כלומר כלפי ההיכל וכלפי המזבח.
הרי שהכול מוכן עתה. הכוהן טבל והתנגב, מובחרי העצים עומדים מסודרים כמגדל שחלונותיו ימשכו את האוויר, וכל המבנה מופנה אל עבר בית המקדש. מכאן יכול השלב הבא של העבודה להתחיל.