פרה, פרק ח, משנה ז. משנתנו עוסקת בדין דרגות הטומאה והטהרה, ובמיוחד במעמד המיוחד שנתנו חכמים למשקים. הכלל שהיא קובעת רחב: כל דבר שיש בכוחו לפסול את התרומה, יש בכוחו להעלות את המשקים לדרגת טומאה גבוהה מזו שהוא עצמו עומד בה.
שמעו כיצד המשנה מנסחת זאת. היא פותחת ב"כל הפוסל את התרומה": כל מקור טומאה שכוחו מספיק לפסול את התרומה. על מקור כזה אומרת המשנה "מטמא את המשקין", הוא מעביר טומאה למשקים, ועושה זאת "להיות תחילה", כלומר עושה אותם ראשון לטומאה. ואותם משקים עצמם עושים "ולטמא אחד ולפסול אחד", מטמאים דרגה אחת בטומאה ממש ופוסלים דרגה אחת. והמשנה חותמת בהסתייגות אחת, "חוץ מטבול יום", פרט לטבול יום, שאת דינו היא תבאר בסוף.
כל הפוסל את התרומה
מה נכלל בלשון "כל הפוסל את התרומה"? דבר שיש בו טומאת שני, הפוסל את התרומה במגעו. אף הידיים בכלל זה, שהידיים נחשבות כשניות לטומאה ולפיכך פוסלות את התרומה כשהן נוגעות בה.
המשקים מדלגים לדרגת ראשון
וכאן החלק המפתיע שבכלל. אף שאותו דבר עצמו אינו אלא שני, כשהוא בא במגע עם משקים אין המשקים נעשים שלישי כפי שהיה מתבקש, אלא נעשים תחילה, ראשון, טומאה מדרגה ראשונה. הטעם הוא גזירה שגזרו חכמים. משקים שנטמאו בשרץ הם ראשון לטומאה מן התורה, וכדי שלא יבואו אנשים להקל בכבודם של משקים טמאים, העמידו את כל המשקים הנטמאים באותה דרגה עצמה של ראשון.
טומאה אחת ופסול אחד
מששהמשקים הללו נעשו ראשון, מלמדת המשנה עד היכן טומאתם מגיעה: הם מטמאים "אחד ופוסלים אחד". אוכל הנוגע במשקים אלו נטמא בדרגת שני, וזו ה"טומאה אחת". ואם יגע אותו אוכל בתרומה, נעשית התרומה שלישי ובכך נפסלת, וזה ה"פסול אחד". וכאן נעצרת השרשרת, שהרי שלישי אינו מעביר טומאה לעשות רביעי.
היוצא מן הכלל: טבול יום
מקרה אחד מוציאה המשנה מכל הכלל הזה: טבול יום. זהו אדם שהיה טמא וטבל במקווה, אך עדיין לא שקעה עליו השמש, ולפיכך טהרתו לא נשלמה. אדם כזה אמנם פוסל את התרומה, אך אינו מעלה את המשקים לדרגת ראשון לטומאה. ואפילו כשהוא נוגע במשקים של תרומה אינו מטמא אותם כלל, אלא פוסל אותם בלבד.
המשנה ממחישה את הדבר ושמה טענה בפי המשקה, ופותחת בלשון "הרי זה אומר", זה אומר: "מטמאך לא טמאני, ואתה טמאתני?" מי שטימא אותך לא היה בכוחו לטמא אותי, ואיך תוכל אתה לטמא אותי? מאחר שכבר ירד וטבל, מעמדו של טבול יום חלש מכדי לדחוף את המשקים לדרגת ראשון לטומאה, ולא נשאר בכוחו אלא לפסול אותם.
הרי שלימודה של משנה זו הוא כלל ויוצא מן הכלל אחד: מגע שפוסל את התרומה מעלה את המשקים לדרגת ראשון לטומאה עם כל המשתלשל מכך, אך טבול יום עומד מחוץ לכלל זה לגמרי.