פרה, פרק ט, משנה ו. הפרק כולו עוסק בדרכים הרבות שבהן מי החטאת (המים שנתערבו בהם אפר הפרה האדומה) נפסלים או מתקלקלים. משנתנו פונה לסוג אחר של הגבלה: כיצד מותר, וכיצד אסור, להעביר את הדברים המקודשים האלה ממקום למקום כאשר נהר חוצץ בדרך.
ולשון המשנה כך היא: "מי חטאת ואפר חטאת", המים והאפר של החטאת: "לא יעבירם בנהר ובספינה", אין מעבירים אותם את הנהר בספינה. "ולא ישיטם", ואין משיטים אותם "על פני המים", על פני המים. "ולא יעמוד בצד זה", ואל יעמוד בעבר האחד של הנהר "ויזרקם לצד זה", ויזרוק אותם אל העבר השני.
ומכאן הקולא: "אבל עובר הוא במים", אבל הוא עצמו עובר ברגליו בתוך הנהר, "עד צוארו", ואפילו המים מגיעים עד צווארו.
וסיום המשנה מוסיף: "עובר הוא הטהור לחטאת", מי שנטהר בדרגת הטהרה הנדרשת לחטאת עובר את הנהר, "ובידו כלי ריקם", וכלי ריק בידו שהוא עצמו "הטהור לחטאת", טהור באותה דרגה; "ובמים שאינם מקודשין", וכן עובר עם מים שעדיין לא נתן בהם את האפר. כלומר, איסור המשנה נאמר רק באפר עצמו ובמים שכבר קודשו בו. אבל כלי ריק טהור, או מים פשוטים שלא נעשו עדיין מי חטאת, אין בהם שום קושי.
מפני מה לא בספינה?
הספינה שמדובר בה היא המעבורת המובילה עוברי דרכים ומשאם מעבר אחד של הנהר לעבר השני. הגמרא בחגיגה מביאה את הרקע להלכה: פעם אחת העביר אדם את המים המקודשים עם האפר בספינה כזו על הירדן, ואחר כך נמצא כזית בשר מן המת מונח בתוך אותה ספינה עצמה. משאירע הדבר, גזרו חכמים שלא יעבירו עוד את הדברים המקודשים האלה באותו נהר בספינה.
השטה וזריקה
המשנה מרחיבה את ההלכה. אין משיטים את מי החטאת או את האפר בכלי על פני הנהר ומניחים להם לעבור על פני המים, שהרי זה כמעבירם בספינה. וכן העומד בעבר אחד של הנהר וזורק אותם אל העבר השני, הרי זה כמעבירם בספינה ואסור אף הוא.
עובר במים ברגליו
לעומת זאת, מי שנושא את מי החטאת או את האפר בעצמו ועובר את הנהר ברגליו, מותר. ואפילו כשהמים מגיעים עד צווארו, שנראה מרחוק כאילו הוא ומשאו שטים על פני המים. מכיוון שהוא עובר בכוח עצמו ואינו נישא, אין זה דומה כלל להעברה בספינה, והדבר מותר לגמרי.