פרה, פרק י"א, משנה ו. הפרק עוסק בטהרה הנדרשת סביב מי הפרה האדומה, הם מי חטאת, ובמעמדם של אנשים שחייבים בטבילה במקווה. משנתנו מלמדת עד כמה חמורים דיני החטאת: אפילו אדם שחיוב הטבילה שלו אינו אלא מדברי סופרים עלול לפסול את מי החטאת ואת אפרה.
המשנה קובעת כלל רחב: "כל הטעון ביאת מים", כל אדם שרובץ עליו חיוב להיכנס למי מקווה. וכך הדין בין אם החיוב הוא "מדברי תורה", מן התורה, ובין אם הוא "מדברי סופרים", מתקנת חכמים. אדם כזה "מטמא את מי חטאת", מעביר טומאה למי החטאת; "ואת אפר חטאת", ואל אפר הפרה האדומה; "ואת המזה מי חטאת", ואף לאדם המזה את המים. וכל זה "במגע ובמשא", בין בנגיעה ובין בנשיאה.
שני פרטים ברשימה זו צריכים ביאור. כשמדובר באפר, הכוונה לאפר בפני עצמו, קודם שנתנו עליו מים. ואשר למזה, הגר"א מבין שהמונח כולל כל מי שטהרתו מכשירה אותו כרגע להזות; ומשעה שאדם זה נגע בו, הוכשרותו בטלה. ולגבי מגע ומשא: אין הבדל אם הניח ידו על הדברים הללו במישרין או שנשא את הכלי שבו היו נתונים. בכל אופן נטמאו.
כאן ראוי לשים לב לניגוד מפתיע. אדם שטבל לצורך החטאת ועדיין לא שקעה עליו החמה, והרי הוא טבול יום מטומאה של תורה, פסול לתרומה ולקודש עד הערב. ואף על פי כן נחשב הוא טהור לעניין החטאת, שטבול יום כשר בעבודת הפרה האדומה. דיני החטאת חמורים בכמה עניינים וקלים באחרים.
ואחר כך באה רשימה שנייה, ובה כלל מצומצם יותר. "האזוב המוכשר", אזוב שכבר הוכשר לקבל טומאה; "והמים שאינן מקודשים", מים שלא נתן בהם את האפר; "וכלי ריקם הטהור לחטאת", כלי ריק שנשמרה טהרתו לצורך החטאת. בכל שלושתם מטמא אדם זה "במגע ובמשא", בין שנגע בהם ובין שנשאם. כך דעת רבי מאיר.
אולם חכמים חולקים. "וחכמים אומרים": הלכה כדבריהם, "במגע אבל לא במשא", נגיעתו בשלושת הדברים הללו מטמאה אותם, אבל נשיאתו אותם אינה מטמאה.
ומהו "משא" כאן? מבארת המשנה אחרונה שאין המשנה מדברת בהרמה ממש, אלא בהיסט, בהזזת הדברים ממקומם. אם אדם שנמצא במעמד זה מניע את המים או את האפר, הזזה זו היא היסט, וההיסט הוא שלדעת רבי מאיר מעביר טומאה לדברים אלו. חכמים חולקים, וההלכה כחכמים: היסט, כלומר משא, אינו מטמא את הדברים הללו. רק נגיעה ישירה מטמאת.
נמצא שהמשנה מעמידה לפנינו תמונה ברורה. במי החטאת ובאפר עצמם, אפילו אדם שטומאתו קלה פוסל אותם בנגיעה או בנשיאה. אבל באזוב, במים שאינם מקודשים ובכלי הריק המיוחד לחטאת, רק נגיעתו מזיקה, ולא ההיסט שהוא גורם.