פרה, פרק ה, משנה ה. הפרק הזה עוסק בכלים שבהם מכינים את מי החטאת: הכלי שבו ממלאים את מים החיים מן המעיין, והכלי שבתוכו נותנים את אפר הפרה האדומה לתוך אותם מים, מעשה הנקרא קידוש, קידוש המים. משנתנו מלמדת אילו כלים כשרים לכך, ולא פחות מכך: מה אינו נחשב כלי כלל.
בכל הכלים מקדשין
המשנה פותחת בהיתר רחב: "בכל הכלים מקדשין", הקידוש נעשה בכל כלי שהוא. ומיד היא מונה דוגמאות שאדם היה עשוי להסתפק בהן: "אפילו בכלי גללים", אפילו בכלי העשוי מגללי בקר מיובשים, וכן "בכלי אבנים", כלי החצוב מן האבן, ו"בכלי אדמה", כלי שנעשה מאדמה שלא נצרפה באש. ולמה נמנו דווקא שלושת אלה? מפני שאין דרך העולם לעשות מהם כלי תשמיש, והיה מקום לחשוב שהם פסולים; באה המשנה ולימדה שלעניין זה הם כשרים לגמרי. ועוד מקרה נוסף: "ובספינה מקדשין בה", אף בתוך ספינה אפשר לקדש את המים.
מה אינו כלי
לאחר שהראתה כמה רחב ההיתר, באה המשנה לסמן את הגבול. "אין מקדשין", אין מקדשים "בדפנות הכלים", בשברי הצדדים שנפרדו מכלים שנשברו, ולא "בשולי המחץ", בחלקו התחתון של כלי החפינה, ולא "במגופת החבית", בפקק החותם את חבית היין, ולא "בחפניו", בשתי כפות ידיו של אדם המצומדות זו לזו.
וטעם מצורף לרשימה זו: "מפני שאין ממלין", אין ממלאים את המים החיים מן המעיין, "ואין מקדשין", ואין נותנים בהם את האפר, "ואין מזין", ואין מזים את "מי חטאת" המוכנים, "אלא בכלי", אלא בכלי אמיתי. חרס, מגופת חבית, שבר שנפרד מכלי או זוג כפות ידיים קמורות, כולם יכולים להחזיק נוזל היטב, ואף על פי כן אין באחד מהם תורת כלי, וכל שלב ושלב במי החטאת מצריך כלי.
אף צמיד פתיל צריך כלי
ולסיום מביאה המשנה הלכה מקבילה מתחום הטומאה: "אין מצילין בצמיד פתיל", כיסוי הדוק ומהודק מציל את מה שבתוכו מן הטומאה במקרה אחד בלבד, "אלא כלים", כאשר המקבל הוא כלי; "שאין מצילין", שהחסינות מן הטומאה הבאה "מיד כלי חרס", מתוך כלי חרס, שייכת לכלים בלבד.
לכלי חרס יש תכונה מיוחדת: גבו אינו מקבל טומאה. ושאר הכלים מן הסוגים שנמנו בראש משנתנו אינם מקבלים טומאה כלל. כלים כאלה, כשהם סגורים במכסה החותם אותם בהידוק, מגינים על מה שבתוכם מפני טומאה. אלא שהגנה זו היא סגולתו של כלי. כל מה שאין עליו שם כלי, אין הצמיד הפתיל מועיל לו כלום, ומה שבתוכו אינו מוגן.
נמצא שחוט אחד עובר בכל המשנה כולה: החומר יכול להיות פשוט ונחות, אפילו גללי בקר או חלל של ספינה, אבל העצם חייב להיות כלי ממש. במקום שאין כלי, אין לא קידוש מי חטאת ולא הצלה מן הטומאה.