פרה, פרק ג, משנה ה. הפרק הזה עוסק בהכשרתו של הכהן שעמד לשרוף את הפרה האדומה. בשבעת ימי הפרישה היו מזים עליו ממים שנתערבו באפר של פרות אדומות שנעשו בדורות שלפניו. משנתנו עוסקת בשאלה מעשית: ומה אם לא היה בידם אפר של כל שבע הפרות הקודמות? ומכאן היא עוברת לחשבון היסטורי מרתק: מי, במשך כל הדורות, עשה בפועל את הפרות הללו?
פתיחת המשנה: "לא מצאו משבע", כלומר לא מצאו אפר משבע פרות קודמות. משם ההלכה יורדת שלב אחר שלב: "עושין משש", מזים באפר של שש. לא מצאו שש, "מחמש", מחמש; "מארבע", מארבע; "משלוש", משלוש; "משתים", משתים; ובסוף השורה "ומאחת", מאפרה של פרה אחת בלבד. הרי שלכתחילה השתדלו לצרף אפר מכל הפרות הקודמות שעוד היה בהישג יד, אך העבודה לא נתבטלה מחמת חסרונן. במקום שלא נשתייר אלא אפרה של פרה יחידה, היו מזים על הכהן מאותו אפר בכל שבעת ימי פרישתו, והזאה זו עשתה את כל הנדרש ממנה, והכהן היה כשר לשרוף את הפרה החדשה.
ומי עשה אותן?
עתה נשאלת שאלה חדשה: "ומי עשן?" על ידי מי נעשו הפרות הללו? רבי מאיר משיב ומונה אותן. "הראשונה עשה משה": הפרה הראשונה מעשה ידיו של משה רבינו היתה. "והשניה עשה עזרא": זו שאחריה נעשתה בידי עזרא. "וחמש מעזרא ואילך": עוד חמש נעשו בדורות שבאו לאחר זמנו של עזרא. זהו חשבונו של רבי מאיר.
"וחכמים אומרים: שבע מעזרא ואילך." חכמים חולקים על המנין וסוברים ששבע פרות נעשו מזמנו של עזרא ואילך, נוסף על הראשונות.
המשנה ממשיכה ומונה בשמם את כהני אותו דור מאוחר. "שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול", ועליהם נאמר "עשו שתים שתים", שכל אחד מהם עשה זוג פרות. ועוד שלושה נמנים, כל אחד בפרה אחת: "אליהועיני בן הקוף", "וחנמאל המצרי", "וישמעאל בן פיאבי", שעליהם אומרת המשנה "עשו אחת אחת". וכל אלו יחד הם רשימת הפרות שנעשו לאורך כל התקופה שמדורו של עזרא ועד חורבן בית המקדש.
ומדוע עשו שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול שתי פרות כל אחד ולא אחת? יש מבארים שפרתם הראשונה של כל אחד מהם נפסלה, ולפיכך הוצרכו לעשות שניה תחתיה. אבל חכמים סברו שכל הפרות הללו כשרות היו לגמרי, וכל אחת נמנתה בפני עצמה.
משנתנו מניחה בידינו שני דברים זה בצד זה. מצד אחד, עבודת הפרה האדומה לא הועמדה מעולם במצב של אי אפשר: אפילו אפרה של פרה אחת הספיק להכשיר את הכהן לפרה הבאה. ומצד שני, במשך מאות שנות קיומו של בית המקדש נעשו פרות אדומות כה מעטות, עד שהמשנה יכולה למנות את כולן, ואת כל הכהנים שעשו אותן, בשמותיהם.