מסכת פרה, פרק ב, משנה ה. הפרק כולו עוסק בפרטים הרבים שיכולים לפסול את הפרה האדומה, וכאן חוזרת המשנה לדין שהפרה צריכה להיות אדומה כולה. השאלה שלפנינו: מה הדין כשנמצאו בה שערות בצבע אחר? כמה שערות כבר פוסלות, והאם משנה המקום שבו הן נמצאות בגופה?
שתי שערות בגומה אחת
המשנה פותחת במקרה מצומצם. "היו בה שתי שערות", נמצאו בפרה שתי שערות, "שחורות או לבנות", בין שחורות ובין לבנות, "בתוך גומא אחת", הצומחות מתוך גומה אחת: "פסולה", ואין להשתמש בה.
רבי יהודה מרחיב את הדין: "אפילו בתוך כוס אחד". שערות הבהמה מסודרות על גופה במעין טבעות קטנות, כמין תלתלים, וכל טבעת כזו נקראת כוס, כלומר שקע. לדעת רבי יהודה, שתי שערות שחורות או לבנות שנמצאו בתוך טבעת אחת פוסלות את הפרה, אף שאינן יוצאות מגומה אחת ממש. במילים אחרות, במקום שהתנא הראשון מדבר על גומה, מדבר רבי יהודה על כוס. שני המונחים דומים זה לזה בצלילם, וזו בדיוק נקודת המחלוקת: האם השיעור הוא הגומה עצמה, או שטח קטן ומוגדר שיכולים להיות בו כמה גומות?
לאחר מכן מציגה המשנה מצב שני. "היו בתוך שני כוסות", שתי השערות היו בשתי טבעות שונות, "והן מוכיחות", ואף על פי כן הן מוכיחות, "זו את זו", כל אחת על חברתה: סידורן מגלה שהן זוג מתאים ולא שערה בודדת כאן ושערה בודדת שם. גם במקרה כזה הפרה פסולה.
כמה שערות מותר לתלוש?
רבי עקיבא מקל הקלה מפליגה. "אפילו ארבע, אפילו חמש", ארבע שערות כאלה ואפילו חמש, "והן מפוזרות", כשהן מרוחקות זו מזו על פני גופה ולא מרוכזות במקום אחד, "יתלוש", פשוט תולש אותן, והפרה נשארת כשרה.
רבי אליעזר מרחיק את ההקלה הרבה יותר: "אפילו חמשים". אפשר לתלוש חמישים שערות שלמות מכל אחד משני הצבעים, כל זמן שהן מפוזרות פה ושם בגופה, והפרה כשרה לאפר.
רבי יהושע בן בתירא הולך בכיוון ההפוך. "אפילו אחת בראשה", אפילו שערה אחת שנמצאת בראשה, "ואחת בזנבה", ועוד אחת למטה בזנבה: "פסולה", אין להשתמש בה. זו דעה יוצאת דופן, שהרי אין בגוף הבהמה שני מקומות רחוקים זה מזה יותר משני אלה, ואף על פי כן, לשיטתו, הזוג הזה פוסל אותה.
שערות בעלות שני צבעים
המקרה האחרון במשנה עוסק בשערות שאינן בצבע אחיד מהשורש ועד הקצה. "היו בה שתי שערות", היו בה שתי שערות, "עיקרן משחיר וראשן מאדים", שחורות בשורש ואדומות בקצה, או להיפך, "עיקרן מאדים וראשן משחיר", אדומות בשורש ומשחירות בקצה. לפי איזה חלק של השערה נקבע צבעה?
רבי מאיר אומר "הכל הולך אחר הנראה": הכל נקבע לפי מה שנראה לעין, כלומר לפי הצבע שבראש השערה. וחכמים חולקים ואומרים "אחר העיקר": הולכים אחר העיקר, אחר שורש השערה, ולא אחר החלק הנראה לעין.
ההלכה
מבין כל הדעות הללו, ההלכה כדעת התנא הראשון שבמשנה: שתי שערות שחורות או שתי שערות לבנות הצומחות בתוך גומה אחת פוסלות את הפרה האדומה.