פרה, פרק ג, משנה ג. פרקנו עוסק בהכנות לפרה אדומה, ובמיוחד בסדרי ההרחקה והשמירה שנקבעו כדי שהילדים שמלאו את מים המעיין, והמים עצמם, לא ייגעו בטומאה כלל. השלב הקודם תיאר את אותם ילדים רוכבים על דלתות שהונחו על גבי שוורים, כדי שקבר נסתר שמתחת לדרך לא יטמא אותם. משנתנו ממשיכה את המסע מן הרגע שהגיעו להר הבית, ואחר כך מתארת את הדרך המיוחדת שבה העלו את אפר הפרה האדומה מתוך הכלי ונתנו אותו על המים.
לשון המשנה
"באו להר הבית וירדו. הר הבית והעזרות תחתיהן חלול, מפני קבר התהום", הגיעו להר הבית וירדו מעל הדלתות. תחת הר הבית ותחת העזרות היה חלל בנוי, מפני האפשרות של קבר שלא נודע במעמקי הקרקע. משעמדו הילדים על אותה קרקע שוב לא היה צורך בדלתות ובשוורים, שהחלל שמתחת חוצץ בפני הטומאה ומונע ממנה לעלות.
ומכאן פונה המשנה לתאר את מה שהוכן לקראתם: "ובפתח העזרה", בפתח העזרה, "היה מסוכן", היה מוכן ומזומן שם, "קלל של חטאת", כלי אבן שבו אפר הפרה האדומה. באיזה פתח מדובר? לא בפתח פנימי, אלא בשער שבצד המזרחי של עזרת נשים, הפונה כלפי חוץ לכיוון החיל.
"ומביאין זכר של רחלים, וקושרין חבל בין קרניו, וקושרין מקל ומסבך בראשו של חבל, וזורק לתוך הקלל, ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו", הביאו איל וקשרו חבל בין קרניו. בקצה השני של החבל קשרו מקל, ובראש המקל סיבוך של ענפים מסועפים, שסיביהם הפרושים יכולים לקלוט את האפר הדק. את המקל הזה השליכו לתוך הקלל. אחר כך הכה אדם בבהמה, והיא נבהלה ונרתעה לאחוריה.
"ונוטל ומקדש כדי שיראה על פני המים". כשנרתעה הרחל לאחוריה נשלף המקל מן הקלל והעלה עמו אפר. הילד נטל את האפר הזה וקידש בו, כלומר נתן אותו לתוך המים, ובשיעור אפר שייראה בעין על פני המים.
מפני מה כל הטורח הזה
כל פרט ופרט כאן (החבל, המקל, האיל הנבהל) נעשה לתכלית אחת: שלא יהיה צורך שידו של אדם תרד לתוך הקלל ותעלה משם את האפר. האפר עלה, כביכול, מאליו.
השגתו של רבי יוסי
"רבי יוסי אומר", רבי יוסי משיג על הדבר. "אל תתנו מקום", אל תיתנו פתחון פה, "לצדוקים לרדות", לצדוקים ללעוג ולומר שידם על העליונה, כאילו נזקקנו לתחבולה מבוימת ולמעשה של אחיזת עיניים כדי להעלות את האפר. לדעתו אין בכל המערכת הזאת שום צורך. "אלא הוא נוטל ומקדש": יושיט הילד את ידו בעצמו, יעלה את האפר בידו וייתן אותו למים. ודי בכך לגמרי, שהרי זה ילד שנשמר מכל טומאה מיום שנולד וטהרתו אינה מוטלת בספק.
נמצא שהמשנה שימרה שתי גישות זו בצד זו: הנטייה להוסיף שמירה על שמירה סביב אפר הפרה האדומה, ועמידתו של רבי יוסי על כך שלא ייראה מנהגנו כאחיזת עיניים בעיני אותם המבקשים להוציא לעז על דברי חכמים.