פרה, פרק ב, משנה ג. הפרק כולו עוסק בשאלה אילו פרות כשרות לפרה אדומה ואילו נפסלות. משנתנו פותחת בשלוש בהמות שעצם מוצאן או קורותיהן בעייתיים, ומשם היא עוברת לסוג פסול אחר לגמרי: מעשים שנעשו בפרה עצמה, ושנוטלים ממנה את כשרותה.
"יוצא דופן, ואתנן, ומחיר, פסולה": פרה שיצאה דרך דופן הרחם, פרה שניתנה באתנן, ופרה שניתנה במחיר, כולן פסולות.
שלוש הבהמות הפסולות
יוצא דופן הוא ולד שלא נולד דרך הרחם כדרך כל הוולדות, אלא הוצא מצדה של אמו, מה שאנו קוראים לידה בניתוח קיסרי.
אתנן הוא בהמה שניתנה בשכר זונה, תשלום לאישה המשכירה את גופה לשימוש אסור.
מחיר הוא בהמה שאדם קנה אותה בחליפין תמורת כלב, כך שהבהמה עומדת במקום הכלב שהוחלף בה.
הכרעת המשנה היא שבכל שלושת המקרים הפרה פסולה, בדיוק כשם שבהמות כאלה פסולות לשאר הקודשים, הבהמות המוקדשות שקרבות כקרבנות.
רבי אליעזר חולק
"רבי אליעזר מכשיר": רבי אליעזר סובר ששני האחרונים, בהמה שנלקחה כאתנן זונה ובהמה שנקנתה בחליפי כלב, כשרים לפרה אדומה. הוא לומד זאת מלשון האיסור בתורה. הכתוב אוסר על אדם להביא את אלה אל בית ה', כלומר האיסור נתלה דווקא במה שמובא פנימה. וכאן מעירה המשנה, "ואין זו באה לבית": הפרה הזו אינה נכנסת פנימה כלל, שכן כל עבודתה נעשית מחוץ לבית המקדש. וכיוון שהבהמה אינה באה למקום שהפסוק מדבר בו, סובר רבי אליעזר שאין כאן דבר הפוסל אותה.
מומים
"כל המומים הפוסלים במוקדשין, פוסלים בפרה": כל מום שהיה פוסל בהמה מוקדשת מעל גבי המזבח, פוסל גם בפרה אדומה. אותה שלמות גופנית הנדרשת בקרבן נדרשת אף כאן.
מעשים הפוסלים את הפרה ומעשים שאינם פוסלים
המשנה מונה עתה מקרים שבהם אדם השתמש בפרה, כך שלמעשה הועבדה בה מלאכה:
- "רכב עליה": רכב על גבה.
- "נשען עליה": סמך עליה את משקל גופו.
- "נתלה בזנבה": נתלה ואחז בזנבה.
- "עבר בה את הנהר": השתמש בה כדי לחצות את הנהר.
- "קיפל עליה את המוסרה": קיפל עליה את חבל האפסר.
- "נתן טליתו עליה": הניח עליה את בגדו.
בכל אלה, "פסולה", הפרה נפסלת.
לעומת זאת: "אבל קשרה במוסרה", אם רק קשר את הפרה בחבלה; "עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק", אם עשה לה סנדל כדי שפרסותיה לא יחליקו; "פרס טליתו עליה מפני הזבובים", אם פרס עליה את בגדו כדי להגן עליה מפני הזבובים. בכל אלה, "כשרה", הפרה נשארת כשרה.
הכלל
"זה הכלל", אומרת המשנה, ומציעה עיקרון אחד המסביר את שתי הרשימות. כל שנעשה "לצרכה", לצורכי הפרה עצמה, משאיר אותה "כשרה". כל שנעשה "לצורך אחר", לשרת את צרכיו של מישהו אחר, עושה אותה "פסולה". קשירת הבהמה בחבל, שמירה על דריכתה בסנדל, פריסת בגד להרחיק ממנה את החרקים: כל אלה נעשים למען הפרה. רכיבה עליה, היתלות בה, שימוש בה למעבר במים, הנחת בגדו עליה לנוחותו שלו: כל אלה נעשים למען האדם, והבהמה מאבדת את כשרותה.
והמידה כאן מחמירה. אם מעשה אחד שימש בעת ובעונה אחת גם לצורכי הפרה וגם לצורך אחר, הפרה פסולה. רק כשנעשה המעשה כולו לצורכה שלה בלבד, היא נשארת כשרה לעבודת פרה אדומה.