פרה, פרק י, משנה ג. הפרק כולו בנוי סביב עיקרון אחד: דברים שהם כשרים לגמרי בעולם הקודש, עדיין עשויים לפסול בעולם החטאת. מי הפרה האדומה והאפר עצמו נשמרים בדרגת טהרה חמורה מכל דבר אחר, ומשנתנו מחילה חומרה זו על כלי של אפר שבא במגע עם דבר טמא.
המשנה פותחת: "כלל של חטאת שנגע בשרץ, טהור". כלל של חטאת שנגע בשרץ, טהור. הכלל הוא הכלי שבו שומרים את אפר הפרה האדומה, בין כלי חרס ובין כלי אבן.
ומדוע נגיעה בשרץ מת, שהוא אב הטומאה, אינה פועלת כאן כלום? התשובה נעוצה בחומר שממנו עשוי הכלל. כלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו לעולם; כלי חרס מיטמא רק מאווירו הפנימי. וכאשר הכלל עשוי אבן, החומר עצמו כלל אינו בכלל הדברים המקבלים טומאה. כך או כך, השרץ שנגע בחיצוניות הכלי לא הותיר בו רושם, והאפר השמור בתוכו נשאר כשר לשימוש.
הנחת הכלי על גבי השרץ
ההמשך במשנה: "נתנו על גביו", כלומר שהניח את הכלל על גבי השרץ. כאן נחלקו התנאים: רבי אליעזר סובר שהכלי נשאר טהור, וחכמים סוברים שהוא נטמא.
סברת רבי אליעזר פשוטה: לא השתנה דבר. הכלי עצמו אינו מקבל טומאה מגבו, בין שרק נגע בשרץ ובין שהוא עומד עתה עליו, ולפיכך האפר נשאר טהור.
חכמים מסתכלים על פסוק אחר. התורה אומרת באפר שאיש טהור יאסוף אותו ויניחנו מחוץ למחנה "במקום טהור". כלי של אפר הנשען על שרץ מת אינו עומד במקום טהור, וזה כשלעצמו פוסל את האפר, אף שלא נכנסה שום טומאה לתוך הכלי. אין הלכה כרבי אליעזר כאן, אלא כחכמים, והאפר טמא.
אוכלין, משקין וכתבי הקודש
ממשיכה המשנה: "נגע באוכלין ובמשקין ובכתבי הקודש, טהור". אם נגע הכלל באוכלין, במשקין או בכתבי הקודש, מעמדו אינו משתנה והוא נשאר טהור. גם כאן לא נכנסה טומאה לתוך הכלי, ולכן האפר שבתוכו לא נפגע.
"נתנו על גביהן, רבי יוסי מטהר, וחכמים מטמאין". אם הניח את הכלל על גביהן, רבי יוסי מטהר וחכמים מטמאין.
שים לב היטב מה רבי יוסי אומר ומה אינו אומר. הוא מקבל את דברי חכמים במקרה הראשון: כלל המונח על שרץ אכן מטמא את האפר, שהרי השרץ הוא אב הטומאה מן התורה, וכלי הנשען על דבר כזה אינו עומד במקום טהור. אבל אוכלין, משקין וכתבי הקודש אינם מטמאין אלא מדברי חכמים. לדעת רבי יוסי אין בכך די כדי לקרוא למקום זה מקום טמא, ולכן אפילו הניח את הכלל עליהם ממש, האפר נשאר טהור.
חכמים חולקים ומטמאים את האפר אף כאן, והלכה כחכמים. לימודה של המשנה הוא שבחטאת אין אנו מודדים רק אם נכנסה טומאה בפועל לתוך הכלי; אנו מודדים אם האפר נשמר במקום הראוי לו.