פרה, פרק ז, משנה ב. פרק זה עוסק במלאכות הפוסלות את מי החטאת משעת המילוי ועד שנותנים בהם את אפר הפרה. משנתנו מלמדת שהמילוי עצמו הוא מעשה שיכול להתנגש במעשה מלאכה אחר, וכן שהדין הזה קיים אף כשממלאים את המים עבור אדם אחר.
המשנה מונה את המקרים בזה אחר זה. "הממלא באחת ידו", מי שממלא את הכלי ביד אחת בלבד, "ועושה מלאכה באחת ידו", בשעה שידו השנייה עסוקה במלאכה. ועוד: "הממלא לו ולאחר", שממלא בבת אחת גם לעצמו וגם לאדם אחר, "או שמילא לשנים כאחת", ששני החלקים שמילא יחד שייכים לשני אנשים אחרים. ובכל אלו פוסקת המשנה "שניהם פסולים", אין להשתמש בשום אחד משני חלקי המים. וטעם הדבר מפורש: "שהמלאכה פוסלת במילוי", מעשה מלאכה מקלקל את מילוי המים, ודין זה נוהג "בין לו בין לאחר", בין שהמים שהוא ממלא שלו הם ובין שהוא ממלאם עבור אדם אחר.
הבבא הראשונה פשוטה: יד אחת עסוקה במילוי הכד והיד השנייה עסוקה במלאכה, והמלאכה מקלקלת את המילוי. אבל שאר הבבות מלמדות דבר שאינו מובן מאליו. המילוי לצורך מי חטאת נחשב הוא עצמו מלאכה, ולכן כשאדם ממלא שני כדים בבת אחת, כל מילוי נחשב מלאכה כלפי חברו, ושניהם נפסלים.
ראו כיצד הדבר מצטרף לדין שאדם המקדש את מימיו של חברו אינו פוסל את אותם מים במלאכתו, שהרי אינם שלו. היה מקום לחשוב שאותו קולא תחול גם על המילוי: שאם אדם ממלא מים עבור אחר, לא תפסול מלאכתו את המים. המשנה מלמדת אחרת. מעשה המילוי פוסל את המילוי האחר בכל אופן, בין לו בין לאחר, בין שהוא ממלא לעצמו ובין שהוא ממלא לאחר.
ביאור זה הולך בשיטת הרמב"ם, הסובר שמילוי הכד עצמו מוגדר מלאכה. אולם הראב"ד כותב שלדעתו הפסול כאן אינו נובע ממלאכה כלל, אלא מהיסח הדעת. שמירת הדעת היא הטעם היסודי לכך שמלאכה פוסלת את המים מעיקרא, ולפי אמת מידה זו מוגדר הפסול. אין אדם יכול לכוון את דעתו לשני דברים בבת אחת, ולפיכך מילוי שני כדים כאחת פירושו בהכרח שדעתו מחולקת.
ההבדל בין שתי הגישות ממשי הוא. לדעת הרמב"ם, המלאכה פוסלת את המים מחמת עצמה, אף במקרה שדעתו של האדם לא הוסחה מהם כלל. לדעת הראב"ד, מה שעומד ביסוד משנתנו הוא שאי אפשר להתרכז בשני דברים בעת ובעונה אחת. שני דרכים לאותה הלכה: הראשונה דרכו של הרמב"ם, והשנייה דרכו של הראב"ד.
כך או כך, המשמעות המעשית של המשנה ברורה. מי החטאת תובעים מן הממלא מעורבות שלמה שאינה מתחלקת. שני כדים שנתמלאו כאחת, או יד אחת שממלאת בשעה שהשנייה עושה מלאכה, אינם יכולים להעמיד מים כשרים, וכך הדין בין שהמים שלו ובין שנתמלאו לצורך אחר.