פרה, פרק ב, משנה ב. הפרק כולו עוסק בסימנים הגופניים שמכשירים פרה או פוסלים אותה מלשמש כפרה אדומה. משנתנו מונה כמה מצבים שלכאורה היה מקום לפסול בגללם את הפרה, ומבארת אילו מהם אכן מעכבים.
קרניים וטלפיים שחורים
"פרה שקרניה וטלפיה שחורים": אם קרני הפרה וטלפיה שחורים, "יגוד", כלומר חותכים את החלקים השחורים, והפרה נשארת כשרה. השחור נגרד ונחתך, ואדמימותה של הפרה אינה נפגעת.
מקומות שהשחרות בהם אינה מעכבת כלל
"גלגל העין והשיניים והלשון אינם פוסלין בפרה": גלגל העין, השיניים והלשון אינם פוסלים את הפרה. גם אם הם שחורים, הפרה כשרה, ואין צורך לעשות בהם דבר.
פרה גוצה
"והמנוונת כשרה": פרה גוצה, כלומר קטנה בצורה חריגה, כשרה. כדאי לשים לב להבדל: באדם מצב כזה נחשב מום, וכהן שהוא גוץ פסול מלעבוד בבית המקדש. אבל בבהמה אין זה נחשב מום, והפרה כשרה לשימוש.
יבלת שנחתכה
"היתה בה יבלת וחתכה, רבי יהודה פוסל": אם היתה בפרה יבלת וחתכו אותה, רבי יהודה פוסל את הפרה.
רבי שמעון מצמצם את הפסול. הוא מדבר על "כל מקום שניטל", כל מקום שנחתך ממנו דבר, ופוסל רק כאשר אותו מקום לא הצמיח לאחר מכן "שער אדום", שערות אדומות. לפיכך, אם עלו שערות אדומות במקום היבלת שנחתכה, הפרה כשרה, ואינה פסולה אלא כשהמקום לא הצמיח שער אדום.
רבי יהודה פוסל את הפרה אף במקרה שצמח שם שער אדום, לפי שהשער החוזר וגדל במקום כזה אינו אדום לגמרי, ושער שאין אדמימותו שלמה נחשב הוא עצמו לפגום.
ההלכה כרבי יהודה: משנחתכה היבלת, הפרה פסולה לשימוש כפרה אדומה.