פרה, פרק י"א, משנה ב. הפרק שלנו עוסק בזהירות היתרה הנדרשת במי חטאת, המים שמעורב בהם אפר הפרה האדומה ומזים מהם כדי להעלות אדם מטומאה לטהרה. משנה זו משווה את דיני ספק הטהרה בחטאת לדינים הנוהגים בתרומה, ולאחר מכן מוסיפה הלכה בעניין מעשה רפפות.
ספק בחטאת הולך אחר ספק בתרומה. "כל הספק טהור לתרומה, טהור לחטאת": כל מקרה של ספק שההלכה מכריעה בו לצד הטהרה בתרומה, גם בחטאת דינו טהור. אין מחמירים בחטאת יותר מבתרומה במקרי הספק הללו.
הקטגוריה האמצעית אינה קיימת בחטאת. "כל התלוי לתרומה, נשפך לחטאת": כל דבר שבתרומה היה נשאר בתלייה, בחטאת פשוט נשפך. כדי להבין זאת, נתבונן בשלוש האפשרויות שיש בתרומה במקרה של ספק. ראשית, ייתכן שהספק יוכרע לצד הטהרה, והתרומה נאכלת. שנית, ייתכן שהספק יישאר בלא הכרעה: מאחר שזו תרומה, אין אנו רשאים לאבד אותה, ומאחר שאין בידינו לקבוע שהיא טהורה, אין אנו רשאים להשתמש בה, ולכן מניחים אותה בתלייה, לא נאכלת ולא נשרפת. שלישית, ייתכן שהתרומה טמאה בוודאי, ואז היא נשרפת ואינה נאכלת.
בחטאת אין קטגוריה אמצעית כזו. אם הספק הוכרע לצד הטהרה, משתמשים במים. אם הם טמאים בוודאי, מאבדים אותם. ואם אין בידינו לקבוע אם הם טהורים או לא, אסור להשתמש בהם, אבל כאן, שלא כמו בתרומה, אין איסור לאבד אותם. לפיכך, במקום להניח אותם בתלייה, שופכים אותם.
ומוסיפה המשנה: "אם עשו על גבו טהרות, תלויות": אם עסקו בטהרות על גבי מים כאלה בשעה שהיו במצב הספק הזה, אותן טהרות עצמן נשארות בתלייה.
רפפות. עתה עוברת המשנה לעניין חדש: "הרפפות טהורות לקודש ולתרומה ולחטאת". רפפה היא סבכה, נסרים המחוברים זה לזה למסגרת אחת. כלי כזה עומד בטהרתו לכל הדינים, בין לקודש, בין לתרומה, בין למי חטאת.
"רבי אליעזר אומר: הרדודות טמאות לחטאת". רבי אליעזר פוסק שנסרים המונחים זה בצד זה בלבד מקבלים טומאה לעניין חטאת. הרמב"ם מסביר את ההבדל כך: כאשר הקרשים קשורים היטב לרפפה אחת, המבנה עומד בפני הטומאה, וסומכים על טהרתו אף לקודש, אף לתרומה, אף למי ההזאה. אבל קרשים המונחים בהנחה רפויה בלבד, אפשר להזיז אותם ממקום למקום ולהשתמש בהם לישיבה, ולפיכך זב או טמא אחר היושב עליהם מטמא אותם. רפפה מחוברת דינה כמדרס, מתקן קבוע שעצם אופיו מוציא אותו מכלל טומאה זו, ואילו נסרים רפויים אינם כן.
הגר"א מסביר את המקרה באופן אחר, ותולה את הדבר בשאלה אם אפשר להרים את הקרשים ולטלטלם. עם זאת, הלכה כדברי הרמב"ם.
המשנה נתנה לנו גם כלל וגם יישום: בענייני ספק אין מחמירים בחטאת יותר מבתרומה, אף שאין בה את דין התלייה שיש בתרומה, ובעניין הקרשים, רק מבנה מחובר וקבוע יש לו חזקת טהרה.