פרה, פרק ט, משנה א. לאחר שנתן את אפר הפרה האדומה על המים שבשוקת, מוזגים את מי החטאת לכלי קטן שממנו יזו. המשנה קוראת לכלי הזה "צלוחית". משנתנו עוסקת בשאלה מה דינה של אותה צלוחית כאשר נכנס לתוכה דבר אחר: מים פשוטים, טל, משקין שונים, או חומר שמשאיר סימן.
"צלוחית שנפל לתוכה מים כל שהן", כלומר שנפלו לתוכה מים פשוטים אפילו בשיעור הקטן ביותר: "רבי אליעזר אומר, יזה שתי הזאות", יזה ממנה שתי הזאות. "וחכמים פוסלין".
שיטת רבי אליעזר נשענת על הנחה בדבר טבעם של משקין: שני משקין אינם מתמזגים לחומר אחד אחיד. טיפת המים הפשוטים שנכנסה שומרת על זהותה ואינה מתפשטת בשווה בכל מה שבצלוחית, ולכן אין רואים את התכולה כמעורבת עד שאין להפרידה; מבחינה עקרונית שני המשקין נשארים נבדלים זה מזה. וכיוון שהכמות שנפלה קטנה מאוד, אין להעלות על הדעת ששתי ההזאות תהיינה כולן מאותם מים פשוטים: בהכרח נלווה אליהם גם שיעור של מי חטאת אמיתיים. ועוד סובר רבי אליעזר שאין שיעור להזאה, ולכן כל שהגיע למקום ההזאה מעט ממי החטאת הכשרים, ההזאה עשתה את שלה.
חכמים חולקים ופוסלים את הצלוחית. לדעתם יש להזאה שיעור, ואי אפשר לצרף שתי הזאות כדי להשלים ביניהן את השיעור. וכיוון שבכל הזאה בפני עצמה ייתכן שמעורבים מן המים הפשוטים, אפשר שמי החטאת שבה פחותים מן השיעור הנדרש, ולפיכך הכל פסול. וההלכה כדברי חכמים.
המקרה הבא במשנה הוא טל: "ירד לתוכה טל", ירד טל לתוך הצלוחית. רבי אליעזר מציע תקנה: "יניחנה בחמה", יעמיד את הצלוחית במקום שהשמש מגיעה אליו, "והטל עולה", הטל יתאדה ויעלה, ומי החטאת יישארו כשהיו. "וחכמים פוסלין": חכמים פוסלים את התכולה, שלדעתם טל שנתערב כבר במים אינו עולה ופורש מהם בדרך זו. ולמעשה, אף כאן ההלכה כדברי חכמים.
מקרה נוסף: "נפל לתוכה משקין ומי פירות". "משקין" הם שבעה המשקין: הטל והמים, היין והשמן, הדם, החלב, ודבש דבורים. "מי פירות" הם המשקים הנסחטים מן הפירות, חוץ מענבים וזיתים שתוצרתם נמנית בשבעת המשקין. אם נכנס לצלוחית משקה כזה, הדין הוא "יערה וצריך לנגב": כל מה שבצלוחית איבד את מעמדו ונשפך, ואחר כך צריך לנגב את הכלי, שכן אין ממלאים בו מי חטאת שוב כל זמן שדבוקה בו לחות.
"הדיו, הקומוס, והקנקנתום, וכל דבר שהוא רושם, יערה ואינו צריך לנגב": דיו, קומוס (שרף), קנקנתום (צבע העשוי מנחושת), או כל דבר אחר שמשאיר סימן הנראה לעין: שופך את המים ואינו צריך לנגב את הצלוחית. גם כאן צריך לשפוך את כל המים, אך הניגוב מיותר, ומטעם פשוט: אם היה נשאר בכלי שמץ מחומר כזה, היה נראה לעין בבירור.