פרה, פרק ח, משנה א. הפרק ממשיך בעניין מה מכשיר את מי החטאת, המים שאפר הפרה האדומה מתערב בהם, ומה פוסל אותם. מי שממונה על מים כאלה נושא שתי חובות בבת אחת: גופו צריך להישאר טהור, ועיניו צריכות להישאר על המים. נטמא, או שהסיח דעתו ועסק במלאכה אחרת עד שנפסקה השמירה, המים אבודים. משנתנו עוסקת בשני שומרים ולא באחד.
שני שומרים, ואחד מהם נטמא
המשנה פותחת: "שנים שהיו שומרים", שני אנשים היו שומרים, "את השוקת", את שוקת המים. ואז "נטמא אחד מהם", נטמא אחד מן השניים. הדין: "כשרים", המים כשרים, "מפני שהן ברשותו", לפי שהמים עומדים בשמירתו "של שני", של חברו. מה שפוסל את המים הוא הישארותם בלי שומר כשר, וכאן דבר זה לא אירע: עיניו של השני היו עליהם כל הזמן.
ממשיכה המשנה: "טהור ונטמא שני", הראשון טהר וחזר למשמרתו, ואחר כך נטמא השני. שוב "כשרים", המים כשרים, "מפני שהן ברשותו", שהרי עתה הם עומדים בשמירתו "של ראשון", של זה ששמר בתחילה. השניים רק החליפו תפקידים, ולא היה רגע שבו נותרה השוקת בלי שומר טהור.
ואז בא הכישלון: "נטמאו שניהם כאחת, פסולים". נטמאו שניהם בבת אחת, המים פסולים. אין עוד על מי לסמוך, שהרי שני השומרים יצאו מן הכלל יחד והמים נותרו בלי אדם כשר עליהם.
אותו דין עצמו במלאכה
"עשה אחד מהן מלאכה", אחד מן השניים פנה לעסוק במלאכה אחרת והסיח דעתו מן השמירה. גם כאן "כשרין", המים כשרים, "מפני שהן ברשותו", שהם נשארים בשמירתו "של שני", של חברו הנמצא שם ודעתו עליהם. החובה השנייה הולכת בדיוק אחר סברת הראשונה.
"עמד ועשה השני מלאכה", הראשון הפסיק ממלאכתו וחזר לשמור, ואז נטל השני מלאכה לעצמו. ושוב "כשרין", המים כשרים, "מפני שהן ברשותו", שהם מונחים בשמירתו "של ראשון", של השומר הראשון. כל זמן שאחד מן השניים באמת נותן דעתו על המים, חובת השמירה מתקיימת.
והסיפא: "עשו שניהם כאחד, פסולין". עסקו שניהם במלאכה באותו רגע עצמו, המים פסולים, לפי שבאותו רגע לא שמר עליהם אף אחד.
רעיון אחד מאחד את כל המשנה. שמירת מי החטאת אינה חייבת להיות של אדם יחיד מתחילה ועד סוף; היא רק אינה יכולה להיפסק. שני אנשים רשאים להעביר את החובה ביניהם, בין שהטומאה מוציאה את אחד מהם ובין שהמלאכה, והמים נשארים כשרים. רק כששניהם יוצאים מן השמירה יחד נקרע רצף השמירה, ועמו נאבדים המים.